ספר שערי אמונה

בנועם

אם רעיונות בספר זה מצאו חן בעיניך או שהספר כולו מצא חן בעיניך, תוכל לספר עליהם לאנשים אחרים או להמליץ על הספר לחברים ולקרובים. אין אם זה בעיה, אבל אם כבר מדובר בהפצה של ספר פילוסופיה על דת ואמונה, ארצה לדבר קצת על איך דתות מועברות מקבוצת המאמינים לאנשים מחוץ לקבוצה המקורית.

יש את הדרך של הכפייה. דרך איום על החיים או הרכוש של הלא מאמינים אם לא יצטרפו לדת, למשל כפי שהמוסלמים עשו. או דרך כפייה על ידי חוק – כמו למשל חוקים במדינת ישראל המחייבים גם את הלא מאמינים לשמור על מנהגים מסוימים המתאימים ליהדות ואם לא הם עשויים להיקנס.

דרך הכפייה היא לא באמת דרך של שכנוע והיא בהכרח פחות עדיפה על דרך של שכנוע וכניסה לאמונה דרך רצון (במקרה של שערי האמונה, בכל מקרה חשוב רצון חופשי ואמיתי בכך, אחרת סביר שהתפילה לא תעבוד), היא גורמת לעוינות והיא פחות אצילית, יפה ומוסרית מהדרך של שכנוע בדרכי הגיון ותועלת. דרך הכפייה גם פוגעת בחופש של האנשים ובזכויות האדם שלהם לחופש דת וחופש מדת.

מצד שני, בדרך של שכנוע – גם הכניסה לאמונה חדשה נעשית יותר טובה וגם המאמינים הראשונים לא עושים את זה מתוך פחד אלא מתוך רצון וכך כבר בדור הראשון, בניגוד למשל למוסלמים כפי הנראה, האמונה אמיתית וחזקה וגורמת להרגשה הרבה יותר טובה אצל המאמינים, מאשר במקרה שבו הם נאלצו לוותר על אמונתם לא מתוך בחירה אלא מתוך כורח.

ובמקרה של הספר הזה, אני לא מדמיין מישהו באמת כופה על מישהו אחר לקרוא אותו, אבל יש את המצב שבו אדם מסוים מתלהב מרעיונות והוא מנסה בכח, למשל על ידי ניג'וס, לגרום לאנשים להקשיב לו – אבל הספר הזה בעצם אומר שאמונה זה קודם כל עניין של בחירה מתוך רצון, ועל כן בעצם הרעיון להכריח מישהו להקשיב לך גם אם הוא לא מעוניין ורק מנומס כלפיך – הוא לא רעיון טוב, אם הוא ירצה הוא כבר יקרה לבד.

מצד שני, אם האנשים מתעניינים, ומצאת בספר זה תועלת, באמת אין זה רע ואף זה דבר טוב וחיובי לספר להם ואולי גם לנסות לשכנע אותם במשהו, אבל רק בנועם. אחרי הכל, אתה בעצם עוזר להם ונותן להם אפשרות לראות משהו חדש.