מגילת זכויות האדם

 

הזכות לחירות

מויקיפדיה:

חירות האדם היא עקרון יסוד בחשיבה המדינית והפוליטית, המכתיבה כי אין לראות אדם כאמצעי, עליו אדם אחר רשאי לכפות את מטרותיו, אלא כי כל אדם מהווה "מטרה" בפני עצמו

הפילוסוף ג'ון לוק ראה את הזכות לחירות כזכות טבעית של כל אדם משמעותה של הזכות לחירות היא שהאדם הוא יצור עצמאי שמנהל את חייו באוטונומיה. לכל אדם יש זכות לקבל החלטות לגבי חייו באופן עצמאי וללא התערבות של גורם חיצוני ולחיות את חייו באופן שהוא רואה לנכון

הזכות לחירות היא זכות טבעית שמוענקת לאדם מעצם היותו אדם, לשלטון אסור לשלול את הזכות הזו כיוון שהוא אינו מעניק אותה לאדם. עם זאת, ישנם מקרים בהם יש צורך להגביל את חירותו של האדם: אם הוא מהווה סכנה לעצמו, במקרה שהוא פוגע בזכויות של אדם אחר או שהוא פוגע בחברה ובסדר הציבורי.

והערה שלי:

נכון שזכויות האדם מדברות כעיקרון על הזכויות שיש לכל האזרחים מהשלטון ולא מאזרחים אחריםאף על פי כן זה יהיה יפה מאזרחים אחרים לכבד את הזכויות של אנשים לאוטונומיה, להחליט איך הם יחיו את חייהם בעצמם ולא להתערב להם בחיים בלי רשות.


 

הזכות לחיים ולביטחון

הזכות לחיים ולביטחון ולשלמות הגוף והנפש שנהגתה על ידי ג'ון לוקקובעת כי לכל אדם יש זכות להגנה מפני פגיעה גופנית או התעללות נפשית, זאת היא זכות בסיסית וראשונית של האדם המאפשרת לו לחיות את חייו בכבוד ואי השפלה, ואת מימוש כל שאר זכויותיו וחירויותיו הנובעות מעצם היותו אדם. "לכל אדם יש את הזכות לחיים, לחירות ולביטחון אישי" (מתוך ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם, סעיף ג'.)

הזכות כוללת:

הגנה מפני פגיעה גופנית כל שהיא בין שגורמת למוות ובין שלא.

זכות לחיות חיים מחוסרי פחד והשפלה הנגרמים על ידי אדם כל שהוא (דוגמה: אלימות במשפחה) או רשויות השלטון (דוגמה: שימוש בכוח מופרז בעת חקירה משטרתית).

חובת כל מדינה להגן על חייהם וביטחונם של אזרחיה מפני גורמים עוינים בתוך המדינה ומחוץ לגבולותיה, לשם כך אם יתעורר צורך זכותה להפעיל את זרועות הביטחון שלה כגון: הצבא והמשטרה, זכות זו היא נגזרת של הזכות לחיים וביטחון ומכונה זכות המדינה להגנת אזרחיה.

במדינת ישראל מגן על זכות זו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שבו נאמר: סעיף 2: "אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם".

סעיף 4: "כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו".

 

(נלקח מויקיפדיה בעברית(


 

שמונה החירויות

אם קיבלתם את הרעיון של הזכות לחירות, יש שבע רעיונות נוספים הנגזרים ישירות מאותה זכות לחירות:

^  חופש המחשבה והדיעה

^  חופש המצפון

^  חופש הדת

^  חופש מדת

^  חופש התנועה

 ^ חופש העיסוק

^  חופש הביטוי או חופש הדיבור


יחד עם הזכות לחירות, מדובר ב8 חירויות סך הכל. נעבור על כמה מהחשובות בהם בקצרה:

חופש המחשבה והדיעה- זכותו של כל פרט לטעון או להחזיק בדעהאמונה או השקפה שונה משל אחרים בכל נושא.

חופש המצפון- קובע כי לכל אדם הזכות להכריע בין טוב לרע ולפעול בהתאם להכרעה זו, וזאת בכפוף לחוקי המדינה התקפים בזמן ובמקום. או במילים אחרותכל אדם רשאי להחזיק בערכי מוסר התואמים את מצפונו. כל עוד זה לא נוגד לחוק כמובן או פוגע בזכויות של אנשים אחרים.

חופש הדת-  החופש של כל אדם לבחור בדת מסוימת, להאמין בה, לנקוט את כל הפעולות שאמונתו מחייבת, להימנע מכל הפעולות שאמונתו אוסרת, והכול כדי להגשים הלכה למעשה את אמונתו. חופש הדת כולל את חופש הפולחן הדתי, את החופש להתפלל על פי מצוות הדת, את הזכות להמיר את הדת, את הזכות להטיף לדת ולהפיצה ברבים, ואת החופש מדת.

חופש הדת נמנה בין זכויות האדם האוניברסליות המוכרות בהגות הליברלית וההומניסטית ובידי האו"ם.

חופש מדת- היא אחת החירויות הניתנות לאזרח במסגרת הזכות לחירות כנספח לחופש דת, בשיטת המשטר דמוקרטיה ליברלית. חירות זו מאפשרת לכל אזרח לבחור שלא להשתייך לדת כלשהי או לעדה דתית כלשהי, שלא לקיים פולחן, מנהגים, חוקים או ציוויים הנובעים מהשתייכות זו, וליהנות מכל זכויות האזרח המקובלות במדינתו ללא קשר לדת.

[הזכות להיות חילוני אפשר לומר, אבל גם הזכות של מוסלמי או נוצרי לא לצום ביום כיפור[

חופש התנועה- זכות זו שקבועה בחוקה של מדינות דמוקרטיות רבות, קובעת כי לאזרחי המדינה יש זכות לעזוב את המדינה ואף לחזור אליה בכל עת שירצו בכך, ויש להם זכות לנוע בתוך המדינה, לגור ולעבוד בה בכל מקום שבו יחשקו, מבלי שהמדינה תתערב או תפריע בכך.

חופש העיסוק- חופש העיסוק הוא הזכות הטבעית של כל אדם לעסוק בכל עיסוק או מקצוע שיחפוץ בו. כעיקרון יכולים להיות בחוק איסורים על מקצועות מסוימים (כמו שודד בנקים מקצועי) או שצריך רישיון לדברים מסוימים (למשל לרפואה).

חופש הביטוי / חופש הדיבור- חופש הביטוי וההבעה הוא זכותו של כל אדם להביע את דעתו ולומר את שברצונו לומר, מבלי שיוטלו הגבלות שרירותיות על כך, בכל הדרכים המשמשות לכך: דיבור, כתיבה, צילום, הסרטה, וכל דרך תקשורת אחרת.

הערה: מדובר בעיקר בזכות של האזרח מהמדינה ויש עליה הגבלות כשהיא פוגעת בזכויות אחרות כמו הזכות לכבוד או הזכות לפרטיות.


 

הזכות לקניין חומרי/רוחני

זכות הקניין היא הזכות לאדם שיהיה לו גם רכוש חומרי או פיזי, כמו דירה השייכת לו או מחשב (אך עם הגבלות, למשל בני אדם הם לא רכוש כי זה פוגע בזכות לחירות שלהם) וגם רכוש רוחני.

אם דבר מוגדר כרכוש ויש לאדם כלשהו חזקה מוצדקת עליו אז "זכותו של אדם להשתמש בנכס או למנוע מאנשים אחרים לעשות שימוש בנכס".

בנוסף לקניין חומרי של חפצים מוחשיים או נכסים כמו בית או אוהל יש גם נכסים רוחניים, כמו למשל רעיונות, משפטים מגניבים שהמצאת, חוויות אישיות שלך, זיכרונות שלך, הפרטים האישיים שלך וכן הלאה.. אך בדרך כלל מתכוונים לדברים שניתן להגן עליהם מבחינה משפטית – כמו פטנט או תוכנה שפיתחת.

זוהי למעשה המקבילה של זכויות האדם לדיבר בברית הר סיני "לא תגנוב".


 

הזכות לצדק

הזכות להליך נאות [הזכות לצדק] היא זכות טבעית, המוענקת לכל אדם באשר הוא אדם, מרגע היוולדו ועד יום מותו. הזכות מוענקת לאדם ללא קשר למוצא, לאום, דת, מין או השקפה. זוהי אחת מזכויות האדם הבסיסיות, הקובעת שאדם שנמצא בהליך של העמדה לדין, תישמרנה זכויותיו כאדם. מטרתה של הזכות היא להבטיח שבמסגרת ההליך של העמדה לדין, מהרגע שאדם נחשד בביצוע עבירה ועד תום ההליך המשפטי הפגיעה בזכויותיו תהיה מוצדקת ומידתית.

עוד במאה ה-13, עסק כתב הזכויות המגנה כרטה בהגינות העונש על הנאשם, בחובה להרשיע אדם על סמך עדויות, ובמשפט צדק. חוקות מאוחרות יותר מכילות מרכיב של הזכות להליך הוגן.


 

זכות האדם לכבוד

מתוך חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו. שנחקק בכנסת ישראל ב1992.

כפי שקובעת כותרתו של החוק, כל הזכויות הללו נגזרות מכבוד האדם וחירותו, כפי שהם מתפרשים לאור היותה של מדינת ישראל מדינה יהודית ודמוקרטית. זכויות אלה מפורטות בסעיפים אחדים, שעשויים להיות כפופים אבל לחוקים אחרים:

סעיף 2אין פוגעים בחייו, בגופו, או בכבודו של אדם באשר הוא אדם.

סעיף 3: אין פוגעים בקנינו של אדם.

סעיף 4: כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו.

סעיף 5: אין נוטלים ואין מגבילים את חירותו של אדם במאסר, במעצר, בהסגרה או בכל דרך אחרת.

סעיף 6:

(א) כל אדם חופשי לצאת מישראל.

(ב) כל אזרח ישראלי הנמצא בחוץ לארץ זכאי להיכנס לישראל.

סעיף 7:

(א) כל אדם זכאי לפרטיות ולצנעת חייו.

(ב) אין נכנסים לרשות היחיד של אדם שלא בהסכמתו.

(ג) אין עורכים חיפוש ברשות היחיד של אדם, על גופו, בגופו או בכליו.

(ד) אין פוגעים בסוד שיחו של אדם, בכתביו או ברשומותיו.

תוספת על לשון הרע:

לשון הרע הוא אמירה הפוגעת בכבוד או בשם הטוב של אדם, קבוצת בני אדם או ארגון. לשון הרע שאינה אמת נחשבת במדינות רבות לעבירה פלילית.


 

הזכות לפרטיות

הזכות לפרטיות היא זכותו של אדם למרחב פרטי פיזי או וירטואלי הנתון לשליטתו, מתוך ההכרה כי ישנם תחומים בחיי אדם שאינם אמורים להיות ברשות הרבים ללא הסכמתו המפורשת. הזכות לפרטיות היא חלק מזכויות האדם הטבעיות, להן זכאי כל אדם באשר הוא, משום שכל אדם זקוק לפרטיות על מנת לפתח ולממש את האוטונומיה שלו כפרט. הפרטיות מאפשרת לאדם לחיות את חייו ולשלוט על מידת החשיפה של חייו בהתאם לרצונו, ללא חשיפה, התערבות או חדירה לחייו.

יש שני סוגי פרטיות לפי ויקיפדיה

1. פרטיות פיזיתלמשל הזכות שלא יציצו לך כשאתה בשירותים או מתקלח באמבטיה.

2.  פרטיות במידעלמשל שלא ישיגו עליך או ישתמשו במידע שהוא מידע אישי ופרטי שלך ושלא הותרת לו להתפרסם ברבים. במקרים רבים מדובר כאן גם בפגיעה בקניין הרוחני של האדם.


 

זכויות אדם סוציאליות – הזכות לתנאי מחיה הולמים

הזכות לתנאי מחיה הולמים היא אחת מזכויות האדם, אשר מעגנת את ביטחונו הכלכלי של האדם ועל פיה כל אדם זכאי לביגוד, מזון, דיור, טיפול רפואי ושירותים סוציאליים מעל לרמת סף. הזכות הוכרה לראשונה על ידי האו"ם כחלק מהצהרת זכויות האדם האוניברסלית, ולאחר מכן קיבלה גם הגדרה משפטית כחלק מהאמנה הבין לאומית לזכויות כלכליות, חברתיות ותרבותיות עליה חתומה מדינת ישראל משנת 1966.