ספר שערי אמונה

מחשבות חמישיות על ישו

לדעתי, לא נדע מעולם מי היה באמת ישו.

ממשיכי דרכיו שינו את היהדות לה הטיף בחייו ויצרו דת חדשה לצרכיהם, כך למשל פטרוס פשוט ביטל את מצוות היהדות בפירוש לא נכון של חלום בלחץ החרבות הרומיות וזה בעוד שבחייו ישו היה יהודי למהדרין והטיף למעשה לאידוק עשיית מצוות האל בחייו. לא יתכן שיורשיו יטיפו ההיפך גמור ממנו, מה עוד קרה שם למעלה שהוא כל כך השתנה לאחר מותו?

לא ידוע אם הוא באמת טען אפילו שהוא המשיח, הנבואות שלו לא מתאימות לנבואות של משיח – הוא צדק רק בנבואה אחת וזה שבית המקדש יחרב ועל כן הוא נביא חורבן.

ובלי לפגוע בנוצרים, הברית החדשה קצת מסולפת, אירוע כמו הנאום על ההר שבו רבבות באים לשמוע אותו ואת ברכתו לא תואם את מה שאירע בצליבה – כשיש תמיכה כזאת, היית מצפה שמישהו יבוא ויתמוך בו בעת דרך היסורים או יקצר את חייו כשהוא מוציא את נשמתו בעינויי תופת. זה פשוט חוסר הגיון. אף אחד מהמצורעים שריפא לא היה מוכן להחזיר לאיש שהציל אותו טובה או להעיד על כך במשפט הקיסרי שלו?

למשל, בבשורה על פי מתי, פרק 27 רשום : "וכן הלעיגו גם ראשי הכהנים עם הסופרים והזקנים לאמר׃ את אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם מלך ישראל הוא ירד נא עתה מן הצלב ונאמין בו." למה באמת עושה הניסים הזה לא שיחרר את עצמו מהצלב בעת המבחן? כולם היו מאמינים בו כי היו רואים שהוא באמת עושה ניסים והולכים אחריו והארץ היתה נושעת ואיכשהו הרומים היו נעלמים והוא היה הופך למלך ישראל. מאד תמוה. אם ניתנו לו ניסים כדי להראות לעם שהוא אכן שליח האל, זאת היתה הזדמנות טובה לכך. ולמה הם לא האמינו שהוא עושה ניסים? אחרי כל העדויות שהיו בטח על הניסים שהוא עשה, בכל זאת ניסים עושים די הרבה רעש.

איכשהו כל זה גורם לי להגיע להשערה המיטיבה דווקא עם ישוע (כפי שנקרא בפי הנוצרים), ישוע לא היה המשיח, לא בטוח מי הוא היה – היורשים שלו סילפו את מה שהיה לצרכיהם וכך יצא שהוא די רמוס, ישו ניבא נבואה אחת שבית החורבן יחרב וזאת הנבואה היחידה מדבריו שהתגשמה, אם אכן ניבא אותה – אולי בני התקופה וחסידיו שינו את דרכו וניסו לשכנע אותו שהוא המשיח ואולי הוא קיווה שהעם יתחרט על מעשיו והוא ינצל, אך כל זה לא קרה וכך משיח הוא לא היה, אבל מצד שני לאור מה שקרה עם הסיפור ולאור זה שאף אחד לא קיבל על עצמו את התפקיד, אפשר לתת לו את הקרדיט, להראות חרטה ולהחזיר אותו אלינו – כנביא החורבן של בית שני - ישוע–. שאולי ניסה וקיווה שדבריו יגאלו את העם והוא ינצל וכך יהפוך למשיח – אך כשל בדבריו. (רק שזה קצת אולי יעצבן את הנוצרים אז עדיף אולי שלא.)

יש גם הגיון בכך שהוא היה נביא חורבן ולא משיח, מכיוון שבאותו זמן כבכמעט כל זמן, העם דווקא קיווה למשיח ולמישהו שיוביל אותו שוב לחירות ערב המרד הגדול – כך שאם העם היה רואה אותו כראוי, אולי היו נותנים לו דווקא את הקרדיט כמו שנתנו לבר כוכבא, אך אם העם לא היה רואה אותו כראוי – כנראה שהיו פשוט מתעלמים ממנו כמו שעושים עם אלה שטוענים שהם המשיח כיום ועומדים בפתח השוק עם תצוגה כלשהי. מצד שני, הניסיון עם ירמיהו מלמד שהיחס אל נביאי חורבן היה מאד שונה, העם קיווה שמישהו יספר להם שהוא המשיח ועל כך שהם עומדים להיגאל, הם לא היו פוגעים באדם שאומר שיש להם תקווה מול הרומים כפי שבר כוכבא שאותו אימצו בקלות טען – אבל סביר להניח שבעת מתוחה כל כך, אדם המנבא על החורבן כפי שהמרטיר ישועה עשה וטוען שעל העם לשנות את דרכו באיומי גיהנום, לא צפוי ליחס מסביר פנים במיוחד.

לירמיהו נביא החורבן הראשון היה מזל והוא מת בשיבה טובה, למרות שבילה עקב נבואות החורבן שלו שנים רבות בכלא יהודה. לישועה היה פחות מזל, לא ברור לחלוטין מה באמת קרה, האם חסידיו הסיטו מדרכו הראשונית וגרמו לו לטעון שהוא המשיח ולמה הוא באמת נצלב, במקורות היהודים והרומים של התקופה אין ממש איזכור בנוגע עליו, כך שלא סביר שהיתה לו באמת חשיבות כפי שמתואר בברית החדשה, אבל מתוך מה שהאגדה על מותו עשתה, ראוי לתת לו את הקרדיט ולאמצו, מחדש ליהדות כנביא החורבן של בית שני – המרטיר ישועה – ולקרוא קדיש עליו.