ספר שערי אמונה

קמצנות - לא טוב

יש מספר דרכים להוציא משאבים –

יש בזבזנות ופזרנות, שאלה גם דרכים, בדרך כלל לא טובות (חוץ מנסיבות מיוחדות שבדרך כלל מערבות את זה שיש לך הרבה כסף. כמובן שהרבה כסף זה מושג יחסי אבל זה כבר עניין אחר).

יש את דרך הזהב - להוציא בדיוק כמה שצריך ולקבל את המירב, זאת כמובן דרך תיאורטית. שמשלבת גם שינויי מדיניות לפי הנסיבות.

ויש את הקמצנות, חוץ ממצבי חסך עקב אילוצי מציאות, קמצנות היא דרך מאד רעה להוצאת משאבים,

קמצנות היא פשוט להוציא פחות מדי ואחר כך להינזק מגלל זה.

למשל קמצנות זה לעשות עקירה במקום טיפול שורש ולא מגלל שאין כסף, זה לא קמצנות כשאין באמת כסף ואין ברירה, קמצנות זה כשיש כסף ולא נותנים ממנו מספיק כשצריך ואחר כך בסוף גם אולי לבזבז את זה על שטויות לא רלוונטיות מגלל נטיות כספיות אחרות.

קמצנות למשל זה לא לשלם לקורס שהילד מאד מתלהב ממנו. ולא קורה שום דבר, חוץ מזה שהילד הפסיד מיומנות שאולי אתה לא מבין איך אבל בפועל תעזור לו מאד בחיים, גם אם זה משהו שאתה אישית לא נלהב ממנו. כמובן שאפשר לשכנע אותו ללכת לקורס אחר, זה לא העניין של הקמצנות, אבל יש גם את העניין שזה מה שמלהיב את הילד ובתנאי שזה ארוך טווח מפה יש יותר סיכוי שהוא ילמד משהו שהוא גם יאהב ושגם תהיה לו חוויה טובה, אבל שוב זאת גלישה מהנושא של קמצנות לעבר נושא חשוב אחר: כפייה לעומת רצון.

על כן, אסכם בעוגיית המזל הסינית הבאה:

נדיבות זאת גישה בריאה יותר מקמצנות, זה אומר לתת קצת כשיש בלי ממש לסבול מזה בין היתר, בניגוד למה שקרה במשל "העץ הנדיב" בו העץ היה יותר מדי נדיב ונפגע מזה.