החוק הפנימי

עוד מלפני חמורבי היו חוקים, פשוט הם לא היו כתובים בשום מקום.                         חמורבי רק המציא את החוק הכתוב שהפך ליסוד במדינות מאז ועד עולם.

בעולם כיום יש מערכות חוקים רבות- יש את החוק הפורמלי של המדינה, יש את הנורמות של האוכלוסייה- החברה, יש את הנורמות והערכים של קבוצות מצומצמות יותר, יש את החוקים והצווים הדתיים שאנשי אמונה מצייתים להם ויש ערכים שונים שאנשים מאמצים, עקרונות או פרינציפים. כל מערכות החוקים מתאספות אצל כל אדם למשהו שנקרא החוק הפנימי. למשל "אסור לחצות במעבר חצייה באור אדום כשיש שוטר או סכנה אחרת.", "לא תרצח", "אני לא אוהב שרבים איתי על הבוקר", "אני לא אוהב לעבוד", "אני אוהב את אמא שלי למרות שהיא יכולה לפעמים להיות "קצת"...... :/", "אני נגד כפייה דתית", "חשוב לעשות סדר פסח כהלכתו", "זה חשוב לצחצח שיניים", "זה לא מנומס לתת למישהו אגרוף בפנים" וכיוצא בזה...

כל אדם בונה לעצמו את אותו קוד חוקים פנימי שמושפע ממערבולת של קודי חוקים חיצוניים, מההתנסויות של חייו ומדברים אחרים.. לפעמים הקוד נכון, לפעמים יש בו טעויות מעצבנות. לפעמים יש תיקוני חקיקה. ובמידה רבה אם החוק הזה היה מועבר לכתב הוא היה בהיפרטקסט עשיר...

מערכת החוקים הזאת היא גדולה ומסועפת אבל היא קיימת בלי שהאדם יצטרך לשנן אותה או לאכוף אותה בעזרת משטרה אם כי האדם יעשה לפעמים משפטים לעצמו, "רצונו של אדם מושלו, פרלמנט מחשבותיו".

 החוק הפנימי מהווה במידה רבה את "ספר החוקים הדתי" לפיו האדם עובד את עצמו את סביבתו ואת עקרונותיו. במידה רבה ספר החוקים הזה הוא קדוש לכל אדם, אם כי חוקים רבים בהחלט ניתנים להתגמשות לפי צרכי השעה או לשינוי עלידי שיכנוע פשוט. חוקים אחרים אבל עלולים להגיע למעמד של עקרונות מקודשים של "ייהרג ובל יעבור".