צליינות – עלייה לרגל

עלייה לרגל או צליינות היא פעולה מקובלת בדתות רבות, בה יוצאים המאמינים במסע למקום קדוש על פי דתם על מנת לטהר את עצמם או למלא אחר מצווה.

 ביהדות: עלייה לרגל היא הפעולה של עלייה לירושלים, באחד משלוש הרגלים. המשנה מתארת את העלייה לרגל כחגיגה גדולה, שבה היו מקשטים את העולים לרגל, שרים ומנגנים. ירושלים בתקופת העלייה לרגל היתה הומה אדם ומתוארת כפסטיבל אחד ענקי.

מזמן חורבן בית המקדש בטלה מצוות העלייה לרגל, אף שהיו והמשיכו במנהג זה, כסמל לחשיבותה של ירושלים וכתקווה לבניין המקדש ואתר הכותל המערבי הוא אתר שפוקדים אותו מבקרים ומתפללים רבים מדי שנה. בימינו מתפתחת מנהג לבקר בקברי צדיקים, והוא ממלא את הצורך האנושי לנסוע ל"אתר קדוש" להרגשת התעלות רוחנית.

בנצרות: תיירות צליינית לארץ הקודש היא תיירות נוצרית בישראל, במסגרתה התייר עולה לרגל לאתרים הקדושים לנצרות, כנסיות ואתרים אחרים שישו ביקר בהם או שהה בהם. הצליינות הנוצרית החלה לפני כ1500 שנה בבודדים וקבוצות והגיעה לשיאה בימי מסעות הצלב בהם לוחמים-צליינים הגיעו במאות לכבוש את ארץ הקודש מידי "הכופרים" המוסלמים לפי בקשת האפיפיור אורבן השני וממשיכיו...

באסלאם: אחת מחמשת המצוות העיקריות בדת האסלאם היא אל-חג' - الحجّ -העלייה לרגל לעיר הקדושה של האסלאם מכה בחודש האחרון בשנה בלוח המוסלמי וקיום הטקסים שם, וזאת לפחות פעם בחיים. לאחר העלייה לרגל מקובל לכנות את המוסלמי בתואר הכבוד "חאג'", אם כי אין חובות, איסורים או זכויות מיוחדות הכרוכים בתואר זה.

בהלניזם: ביוון העתיקה עלו לרגל לאורקל מדלפי אנשים מכל קצות העולם היווני. היוונים פנו לאורקל כדי לקבל הוראות מהאלים בענייני מלחמה ושלום, אמונה, פולחן ועוד. עבור רבים היווה האורקל תחליף לפולחן אחיד ולדת מסודרת.

בהינדואיזם: ההינדים מאמינים שטבילה בגנגס שוטפת את החטאים, ופיזור אפר הגופה בנהר משפר את החיים בגלגול הבא ואף להגיע למוקשה (שיחרור מגלגל החיים) מוקדם יותר. הינדים אדוקים עורכים עלייה לרגל לנהר כדי לרחוץ בו ולעשות מדיטציה על גדותיו. כמו כן, מקובלת עלייה לרגל למקדשים וזאת למטרות דומות. 

בבאהיזם: הבהאים עולים לרגל לאתרים הקדושים לבהאים בישראל, שהחשובים שבהם הם קברו של הבאב, הנביא שהניח את היסוד לאמונה הבהאית בכיפת הבאב בחיפה, וקברו של בהאא אוללה באל-באהג'ה בעכו. 

באתאיזם ובאגנוסטה הישראלית: לעתים מתוארים מקומות חילוניים כמוקדי עליה לרגל. מקומות אלו כוללים אתרי קניות, אתרי טיול ואף אתרי זיכרון כמו כיכר רבין, הקבלה שכזו תיתכן בעיקר אם מתייחסים לתאורטיקנים סוציולוגים כמו ויקטור טרנר ולא לחוקרי דת מהדור הקודם כגון מירצ'ה אליאדה.