ספר שערי אמונה

שיבת ציון הראשונה

שיבת ציון היא חזרתם של היהודים מגלות בבל לארץ ישראל בעקבות הצהרת כורש, מלך פרס, אשר נתנה אפשרות ליהודים לעלות לפחוות יהודה- חבל ארץ אוטונומי, גם מבחינה דתית, תחת השליטה והמיסוי של האימפריה הפרסית, החל בשנת 538 לפנה"ס. המונח נטבע לראשונה, ככל הנראה, לאחר חורבן הבית הראשון, והוא מופיע במקרא בפסוק: "שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחֹלְמִים" (תהלים קל"ז). במאה ה-19 חודש מונח זה בהגות הציונית, והוגיה קראו לעליית היהודים מארצות פזוריהם לארץ ישראל, בשם "שיבת ציון המודרנית". (ויקיפדיה)

בשיבת ציון עלו חמישים אלף גולים מבבל ארצה, רובם עשו את זה כבר בתחילת תקופת שיבת ציון שנמשכה כ150 שנה יחד עם מנהיגם זרובבל בן שאלתיאל, נכדו של יהויכין מלך יהודה אך היו גם עליות קטנות יותר שהתרחשו עם הגיעם של עזרא הסופר ובהמשך של נחמיה לארץ.

בתקופת שיבת ציון חודשה עבודת הקורבנות עם ייסוד המזבח בכ"ה בכסלו ג'רכ"ב, עוד לפני שהתאפשר לשבים לבנות בית מקדש של ממש. בניית המקדש התעכבה אך לבסוף בעידוד נביאים כמו זכריה וחגי שטענו שלאחר בניית בית המקדש המצב הלאומי והכלכלי ישתפר פלאים ולאחר מכן "צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית-יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים" (זכריה, ח, יט) ועוד הוא אומר "שַׁבְתִּי אֶל-צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם" (זכריה, ח' ג').  הם טוענים שבניית בית לה' היא מצווה חשובה ויש להקימו במהירות ומכיוון שבית המקדש לא נבנה עדיין ה' כועס והוא שלח להם בצורת מפני ש"בֵּיתִי אֲשֶׁר-הוּא חָרֵב, וְאַתֶּם רָצִים אִישׁ לְבֵיתוֹ" (חגיי, א, ט).

שיבת ציון היתה סיום לגלות הראשונה, גלות בבל ואפשר להשוות אותה לסיום הגלות השנייה עם שיבת ציון המודרנית בזמן הציונות. גם אז כהיום לא עלו כל פזורי ישראל לארץ הקודש וגם אז כהיום חל עיכוב בבניית בית המקדש מחדש. וגם אז כהיום התגשמה נבואתו של זכריה "עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם, וְאִישׁ מִשְׁעַנְתּוֹ בְּיָדוֹ מֵרֹב יָמִים, וּרְחֹבוֹת הָעִיר יִמָּלְאוּ יְלָדִים וִילָדוֹת מְשַׂחֲקִים בִּרְחֹבֹתֶיהָ" (זכריה, ח, ד-ה).