מדוע חשוב להגביל את הקרבת הקורבנות?

בתי כנסת לא היו איתנו תמיד, אמנם היו פעם מזבחות אך כעיקרון עבודת ה' רוכזה בזמן הממלכה הקדומה בבית המקדש וכך גם עבודת הקורבנות. אך בימי גלות בבל, המצב השתנה והוקמו בתי הכנסת הראשונים – מרכזי תפילה ופולחן שעסקו גם בהקרבת קורבנות. בימי בית שני, לאחר שיבת ציון, כשחותמי שלמה ומגני דויד עיטרו את בתי הכנסת הרבים שפרחו בארץ, פרח גם פולחן הקורבן והזביחה לאל.

כל זה לא היה כל כך נורא, אך תחשבו על המצב רגע לפני החורבן, העם בלחץ ובפניקה ומה הוא עושה? כמובן פונה לאלוהיו ומקריב ומקריב, אם תחשבו כמה בתי כנסת כולל בתי כנסת קטנים פרטיים בתוך בתים (התקיים אז ואפילו אולי היה נפוץ) היו בירושלים לפני החורבן, תקבלו תמונה של מאה אלף עזים מוקרבים כל יום רגע לפני החורבן. וכמובן שיש את החישוב של כמה עזים תמימות הוקרבו במהלך כל אותו מרד גדול שהביא על העם את החורבן.

ויתכן שזאת דווקא אולי היתה הסיבה לחורבן, כל עבודת הקורבנות המוגזמת מאד הכעיסה את ה', שאחד הדברים שהכי מכעיסים אותו הם פיגולים בלשון המקרא – קורבנות שווא או תפילות שווא.