ספר שערי אמונה

על חוסר-טהרה : או : האם להומלס מותר להתפלל?

טהרה היא דרך מקובלת להתנהג לפני שפוגשים את האל או פונים אליו או עושים טקס כלשהו של אמונה, זה נהוג עוד ממעמד הר סיני – שבו העברים הקדמונים "  וַיֵּרֶד מֹשֶׁה מִן-הָהָר, אֶל-הָעָם; וַיְקַדֵּשׁ, אֶת-הָעָם, וַיְכַבְּסוּ, שִׂמְלֹתָם." – זה שהעברים יוצאי מצריים התנקו וכיבסו את בגדיהם לפני המפגש עם האל הוא בעצם טקס טהרה, פשוט להתרחץ ולהתנקות – נאמר שמי שמיטהר נותן בעצם כבוד לאל והאל יותר נוטה להקשיב לו. גם טקס נטילת ידיים המקובל כיום ביהדות בהזדמנויות שונות הוא למעשה טקס טהרה.

אך האם טהרה הכרחית? האם האל לא יקשיב גם למי שמתפלל לפניו מלוכלך ולבוש בגדים מוכתמים וקרועים כמו הומלס מוזנח במיוחד?

לא ידוע באמת למי האל מקשיב ולמי לא, אך לדעתי ניתן לשער שהטקסיות הדתית היא יותר כמו עניין של נימוסים לפני האל, של להיות ראוי אליו ושל התנקות סימבולית מטומאה שאחזה במאמין קודם, עניין של תוספת מכובדת לאיכות התפילה אך לא הדבר שלפיו כל התפילה תעמוד.

כי האל עשוי להקשיב לכולם, אולי אותו הומלס מתפלל בדבקות רבה מתוך כוונה טובה ומתוך מחויבות ואמונה שלמה בתפילה וחרף זה שהוא בא מלוכלך ומזוהם לפני האל, האל יקבל את תפילתו?

ואולי אותו הומלס הוא אדם טוב בנסיבות משאביו והוא מחייך ואומר תודה לכל אדם שמביא לו מטבע למרות מצבו וזה מוצא חן בעיני האל ובהזדמנות מיוחדת החליט להקשיב גם לאותו הומלס פעם אחת, ללא קשר לזה שהוא מלוכלך.

כי למרות שהנושא של טהרה וטומאה הוא חשוב ורשום פעמים רבות עליו בתנ"ך, לא רק עליו יעמוד רצונו של האל וסביר שהאל בהחליטו אם להקשיב לתפילה או לא נתון להרבה שיקולים שונים שהם מעבר לכמה שהאדם נראה מגעיל (הפירוש של טמא בעצם מבחינה דתית).