שנהיה לפיראנה ולא לקרפיון

פיראנה למי שלא יודע : (ויקיפדיה) : הוא דג טורף קטן גוף המשתייך לתת-משפחת הפיראניים שבמשפחת החריתיים. מקור השם 'פיראניה' בשפה אמריקאית מקומית, ככל הנראה מטופי עתיקה, כשהתרגום המילולי של שמו הוא "דג-שטן", או מגוארני, שם פירושו "דג-שיניים".

גופו של הפיראניה צר, ורוחבו מספר סנטימטרים. אורך פרט בוגר בין 15 ל-25 ס"מ לערך, אף שנתפסו פרטים גדולים יותר, שאורכם כ-40 ס"מ.

הפיראניות חיים בקבוצות של עשרות פרטים, השוחים במהירות רבה ובסמיכות זה לזה. כשמזדמן להם טרף, קבוצת הפיראניות שוחה אליו בזריזות רבה ונושכת אותו. בדרך כלל אין הם הורגים את טרפם מיד אלא רק 'נוגסים' ממנו נגיסה אחת. לאחר נשיכת הטרף, הדם הזורם מן הקורבן ממריץ את הפיראניות ומושך פרטים נוספים לאזור הטרף.

דגי הפיראניה ידועים בעיקר בשל שיניהם החדות, שהוציאו להם מוניטין של אוכלי בשר רצחניים; זהו מיתוס הנכון רק בחלקו: למרות האגדה האורבנית הנפוצה, רק לעיתים נדירות (בעיקר כשהמים רדודים והמזון נדיר) יתקפו פיראנות אדם בריא המסוגל לנוע. בכל זאת, תועדו מקרים של פיראנות הטורפות אדם חי.

עד כאן, מויקיפדיה, ועכשיו לגוף הרשומה:

לפיראנות יש סנפירים ויש קשקשת כלכל הדגים במשפחת החריטיים ועל כן הם למעשה כשרים למאכל על פי דיני הכשרות בספר ויקרא ועל פי דיני הכשרות בספר דברים. ככה למעשה גם הכרישים, אך כשהרבנים גילו זאת הם הזדעזעו ופסקו חד משמעית שמכיוון שכריש הוא דג סחוס ולא דג גרם, יש לו קשקשים "אחרים" ועל כן הכריש הוא לא התווכח. לא אתווכח איתם בנקודה זו, אך אתעקש בעניין הפיראנה – הפיראנה הוא דג חברתי המסוגל לחסל תוך דקות פרה שמנסה לשתות מים מהנהר בו הם נמצאים ולא להשאיר ממנו זכר, ההצלחה שלו למעשה תלויה בשיתוף פעולה. הפיראנה הוא גם דג גרם כמו קרפיון : הוא שייך למשפחת החריטיים אשר על פי ויקיפדיה, שייכת לסדרת החריטאים: " לחריתאים זנב גדול, גוף בעל קשקשים משולבים, עיניים גדולות יחסית ופיות גדולים ובהם שיניים גדולות, ורוב בני הסדרה הם טורפים.", אשר שייכת למחלקת מקריני סנפיר – דגי גרם בעלי סנפירים קרניים אשר אליהם שייכים בין היתר גם דגי מאכל נפוצים כגון סרדינים.

ואם נעשה בעזרת גנטיקה כבשה מעלת גרה ומפריסת פרסה שגם איכשהו מצליחה לטרוף בעלי חיים אחרים? היא לא תהיה כשרה? כמובן שכן. זה שבעל חיים הוא טורף או ניזון מעשב איננו נזכר כלל בתנאים לבעלי חיים כשרים. החזיר למשל הוא בעל חיים צמחוני אך איננו מעלה גרה ללא שינויים במעבדות גנטיות ועל כן הוא לא כשר. אם רוצים, כמובן, אפשר להמציא כללים חדשים ולהגיד שבעלי החיים לאכילה צריכים גם להיות צמחוניים – למשל, מכיוון שכל בעלי החיים שרגילים לאכול אותם הם צמחוניים, מה גם שהדבר איננו נכון ואני למשל אכלתי כבר דגים שהם טורפים והיו בהכשרה רבנית שאין עליה עוררין, דגי בקלה על פי ויקיפדיה: בָּקָלָה (ידוע גם בשמות: קוד, הייק, מרלוזה, שיבוטה וזאב ים) הוא סוג של דג טורף החי באזורי המים הקרים באוקיינוס האטלנטי והשקט. הוא דג מאכל נפוץ" אז נכון שבקלה לא יכול לטרוף בן אדם, אבל דגים קטנים אחרים כן. ועל כן, אתעקש, דג הפיראנה כשר ומבחינת דברי האל על כשרות ניתן לברך גם בראש השנה ש"נהיה לפיראנה ולא לקרפיון.." בנוסף ל"שנהיה לראש ולא לזנב".

ויש שיגידו ש"משה רבינו לא היה דייג ואף פעם לא ביקר בדרום אמריקה" אבל אם רשום בתורה, שהאל התיר את דגי הפיראנה, ומשה בספר דברים הסכים איתו אז יתכן שהיתה כוונה מאחורי הדברים כי לטעון הרי שהאל לא ידע על דגי הפיראנה היה מגוחך, יתכן למשל, שהאל לא בהכרח רצה שההולכים אחריו יסתמלו במאכליהם רק ככבשים תמימות. אחרי הכל – גם דגי הבקלה הכשרים אינם צמחוניים. וכמו כן, הטרף הטבעי של הפיראנה הוא לא בני אדם – גם אם הם מסוגלים בהחלט לכך (וכך גם אצל כרישים, בעלי הסנפירים ו"הקשקשים האחרים").