ספר שערי אמונה

מצוות איסור כלאיים

יש במקרא 2 מקורות העוסקים במצווה שבה נאמר שאין לערבב מינים שונים מהחי והצומח ביחד במצבים מסוימים.

בספר ויקרא, יט, יט נאמר בקובץ חוקים כלליים: "אֶת-חֻקֹּתַי, תִּשְׁמֹרוּ--בְּהֶמְתְּךָ לֹא-תַרְבִּיעַ כִּלְאַיִם, שָׂדְךָ לֹא-תִזְרַע כִּלְאָיִם; וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז, לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךָ."

בפירוש משה, בספר דברים, כב, ט-יא, נאמר: " ט לֹא-תִזְרַע כַּרְמְךָ כִּלְאָיִם:  פֶּן-תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה, הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע, וּתְבוּאַת הַכָּרֶם.  {ס}  י לֹא-תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר-וּבַחֲמֹר, יַחְדָּו.  יא לֹא תִלְבַּשׁ שַׁעַטְנֵז, צֶמֶר וּפִשְׁתִּים יַחְדָּו."

ויש כאן בעצם 3 תת-מצוות במצוות איסור כלאים:

1. איסור כלאי בהמה (מהחי) –

אין ליצור בהמה או אולי בכלל חיה, אשר היא מורכבת בעצם מ2 מינים ביולוגיים נפרדים – חשוב לציין, שהדבר לא נוגע רק לחקלאות הקונבנציונלית, אלא גם לחקלאות הגנטית העתידנית – לא נאסר לפתח מינים חדשים, אך אין ליצור מין חדש משני מינים ביולוגיים טבעיים קיימים, או במילים אחרות – אפשר ליצור פרה שתייצר חלב טעים יותר למשל ושיהיו לה תכונות אחרות שפותחו או שונו מהפרה המקורית, בלי לגרום אבל לסבל ליצור מתכונותיו החדשות כי זה לא מוסרי – אבל אי אפשר לקחת גנים של פרה וגנים של עז ולערבב אותם ביחד לעז-פרה. ויתכן שיש כאן רמז עתידני מהאל – כשתהיה הנדסה גנטית, לא להתעלל בבריאה הטבעית.

בפירוש משה, מוספת מצווה לחקלאים האדוקים יותר – לא להשתמש ביחד בשני מיני בעלי חיים נפרדים, למשל בשור וחמור ביחד. אלא רק בשני חמורים או בשני שוורים.

2. איסור כלאיים מהצומח –

לכאורה זה נראה כמו האיסור על החי, אך בפירוש משה ניתן לראות שמדובר בעצם בזריעה של שני מיני צומח בשטח חקלאי מוגדר אחד. בפירוש משה למצווה יש גם נימוק למצוות הכלאיים: "פֶּן-תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה, הַזֶּרַע אֲשֶׁר תִּזְרָע, וּתְבוּאַת הַכָּרֶם." אם כך, מדובר למעשה באותו איסור לדעת משה כמו האיסור מהחי – אל תתחילו ליצור תערובות מינים מצמחים קיימים, אל תרכיבו על מין של עץ אחד ,למשל, מין של עץ אחר. אותו איסור לחקלאות הרגילה ולחקלאות הגנטית המודרנית שלא להתעלל בבריאה שהאל יצר – ניתן לשכלל ולעצב מינים קיימים, אבל אין ליצור למשל, את חיטת-הענבים.

3. איסור כלאיים בביגוד –

איסור על לבישת שעטנז, שהוא בגד העשוי מצומח וחי ביחד או ספציפית – מצמר ופשתן ביחד כמו שמוסבר בספר דברים, מהו בעצם שעטנז. לא ניתן נימוק לתת המצווה הזאת.

אם כך מצוות כלאיים בעצם מגבילות את ההיתר הראשוני שניתן לאדם בספר בראשית, שהוא השולט בעולם החי ובטבע והוא בעצם יכול לעשות בו כרצונו. האדם לא יכול לערבב בין מינים ועל כן למשל פרדות, כלאיים בין סוס לחמור, נאסר כאן. אך כשהמינים מספיק דומים ומקימים צאצאים פוריים, כמו במקרה של שני זני כלבים שונים, כשמדובר באותו מין ביולוגי, זה כנראה בסדר.

מצווה זו היא כנראה רלוונטית כעת יותר מבעבר, שכן המצווה הזאת היא המצווה היחידה אולי המתייחסת לנושא החשוב של הנדסה גנטית ויצירת מינים חדשים. ומראה שבעצם לאל אכפת מעולם הטבע ואף שהוא נתן לאדם חופש בחירה בנוגע לניהול של עולם החי, הצומח והדומם – האל מקווה שהאדם יתנהג בצורה מוסרית ולא יתעלל בו וזאת בדומה למצוות נוספות הנוגעות לטבע – כמצוות איסור עירוב בשר וחלב, או המצווה הדומה הבאה מאותו פרק בספר דברים אך פסוקים ו'-ז':" ו כִּי יִקָּרֵא קַן-צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל-עֵץ אוֹ עַל-הָאָרֶץ, אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים, וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל-הָאֶפְרֹחִים, אוֹ עַל-הַבֵּיצִים--לֹא-תִקַּח הָאֵם, עַל-הַבָּנִים.  ז שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת-הָאֵם, וְאֶת-הַבָּנִים תִּקַּח-לָךְ, לְמַעַן יִיטַב לָךְ, וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים.  {ס}".

בנימוק של משה למעשה למצוות איסור כלאיים מהצומח, יש אמירה למעשה "החיים הם קדושים" – כי יצירת חיים בפסוק זה היא מבחינת האל קידושם וכי גם הצמחים הם בעצם יצורים חיים, אם כי מקריאה כללית במקרא ניתן להבין שעל פי רוב פחות חשוב להתייחס אליהם בצורה מוסרית מיוחדת מאשר כלפי עולם החי.