ספר שערי אמונה

לא טוב היות האדם לבדו

מצוות לאדם מאמין אינם חייבות להיות כרוכות בברית דרמטית כמו הר סיני או בציווי ישיר של האל. עבור האדם המאמין, קיום רצון האל גם אם האל לא ציווה על כך במפורש גם היא מצווה.

כך למשל "פרו ורבו ומילאו את הארץ" זאת ברכה לאדם ולא ציווי עבורו, אלוהים לא מכריח את האדם לעשות זאת – אלא מאחל לו בהצלחה בדרכו בעולם ואף על פי כן מכיוון שאלוהים אמר לאדם שזה מה שהוא רוצה, הברכה הזו נתפסת בעיני רבים כציווי, אולי המצווה הראשונה המופיעה בתנ"ך וכבר בפרק הראשון שבו.

בפרק השני של ספר בראשית, אלוהים מגלה רצון נוסף שלו בנוגע לבני האדם: " וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, לֹא-טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ; אֶעֱשֶׂה-לּוֹ עֵזֶר, כְּנֶגְדּוֹ." – אלוהים אומר שלא טוב שהאדם יהיה בודד ועל כן צריכים להיות איתו אנשים נוספים שיהיו איתו, בראש ובראשונה בת זוג – אך גם חברים אחרים כשיהיו עוד אנשים במין האנושי.

ואמנם זאת לא מצווה כמצוות שמירת השבת למשל, כי זאת קודם כל מצוות רשות – כי אלוהים לא מצווה לעשות זאת, אלא רק מביע את רצונו בעניין מסוים ושנית מכיוון שזאת מצוות רשות, אין פה כלל הכרח או סנקציות למפרים את החוק, מלבד אולי בדידותו של המפר. אך זו בכל זאת מצווה ככל המצוות – כי היא נועדה למלא את רצון האל שאותו שיתף בסיפור הבריאה.

וטענה זו יכולה להיות גם טענת מגן עבור הומוסקסואליים במקרה ויגיעו לבית דין של מעלה וישאלו על מעשיהם. הם יכולים להגיד שאמנם יש מצווה שאומרת שהומוסקסואליות היא אסורה מכיוון שהיא טומאה חמורה, אך האל גם אמר שלא טוב היות האדם לבדו – ועל כן כדי לקיים את המצווה הראשונה, נאלץ אותו אחד להפר את המצווה השנייה.