ספר שערי אמונה

שמור את יום השבת לקדשו

יום השבת, היום אותו ציווה האל לשמור במעמד הר סיני:

"זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ. שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה' אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ. כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה ה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ ה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ. " (שמות, כ', ח').

המצוות הנוגעות לשבת עד כה:

א. לזכור ולקדש את יום השבת ולייחד אותו משאר הימים של השבוע.

ב.  בניגוד לשאר ימות השבוע, יש מצווה מאת האל לא לעשות מלאכה או "עבודה" בלשון ימינו.

בנוסף נאמר על יום השבת שהוא יום שבורך על ידי אלוהים ושהוא יום קדוש - מכיוון שנבדל משאר הימים במצוות האל. סוג של יום של מזל ואף על פי כן נאסר לנצל זאת לשם עשיית מלאכה.

בספר דברים, בפירוש משה לדברי האל בפרק ה, ההסבר שונה אך המצוות אותו הדבר בדיוק:

"יד וְזָכַרְתָּ, כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה; עַל-כֵּן, צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לַעֲשׂוֹת, אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת. "

כהמשך לספר שמות, מובאת מצווה נוספת הקשורה בשבת:

"א וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם:  אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.  ב שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה; כָּל-הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה, יוּמָת.  ג לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת." (שמות, פרק לה')

המצווה היא לא להדליק אש והיא חלק בסיסי ממצוות לא לעשות כל מלאכה וזאת מכיוון שהדלקת אש בימי קדם היתה עבודה מפרכת שהצריכה זמן, האש עצמה הותרה בימי התנ"ך וזה מכיוון שהיתה עבודת הקורבנות מותרת ("וּבְיוֹם הַשַּׁבָּת שְׁנֵי כְבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה תְּמִימִם וּשְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים סֹלֶת מִנְחָה בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן וְנִסְכּוֹ") ורק הבערתה היתה אסורה, מכיוון שהיתה בכך מלאכה רבה.

כיום בעידן הגפרורים והמציתים, אין עוד הדלקת אש (וכנ"ל חשמל) עשויה להיחשב כמלאכה בפני עצמה ועל כן איננה מפרה עוד את הכלל של לא לעשות כל מלאכה בשבת.

איך לקיים את השבת? ישעיה בפרק נח' מסביר איך להתברך בעבודת האל ולהרגיש איתה טוב:

"יג אִם-תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ, עֲשׂוֹת חֲפָצֶךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי; וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג, לִקְדוֹשׁ יְהוָה מְכֻבָּד, וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ, מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר.  יד אָז, תִּתְעַנַּג עַל-יְהוָה, וְהִרְכַּבְתִּיךָ, עַל-במותי (בָּמֳתֵי) אָרֶץ; וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ--כִּי פִּי יְהוָה, דִּבֵּר. "

ישעיה אומר שאם במקום לקטר על יום המנוחה, תתענג ותכבד אותו ואכן לא תעשה מלאכת עשייה אלא רק מנוחה ועשיה לשם הפנאי (לנסוע בשבת מותר אם זה למטרות פנאי, אך נאסר אם זה לשם משימת עשייה - כמו לנסוע לעבודה או לקניות או לסידורים) וזה כולל על פי ישעיהו, לא להתפלל אלא במקרי חירום, גם מכיוון שזה גם על פי הנאמר, יום המנוחה של האל וגם מכיוון שתפילות נעשות בדרך כלל, מה לעשות, לשם העשייה. וכך גם לגבי דיבור עם אנשים, אם אתם מדברים עם אנשים בשביל להשיג מטרות וכאלה ולא לשם הפנאי והכיף, זאת כבר מלאכה וזה אסור.

מגלל דברי ישעיהו על כך שצריך להתענג בשבת, אם בכל זאת משעמם ואין מה לעשות, אפשר לעשות גם מלאכת עשייה, לפי הבנתי - אך באופן חופשי ורק לשם העברת הזמן או הכיף, אך זאת בכל זאת חריגה וכך גם לגבי מקרים שאין ברירה וצריך את הזמן בשבת כדי לעשות עשייה כלשהי או שנפגעים בצורה חמורה כלשהי (התכוננות למבחן דוחה שבת?)

ואסיים בחידוד הנאמר על ההבדלים בין מלאכת עשייה לבין עשייה שהיא פנאי ומנוחה:

אם אדם בונה רהיט בשבת (עושה רעש לשכנים, לא טוב) אך הוא עושה את זה לא לשם השגת הרהיט המורכב, אלא בשביל הכיף שבתחביב, אין זו מלאכת עבודה. אם אדם בונה רהיט בשבת, מכיוון שזאת פעולה שיש בה שימוש ותועלת מלאכה לעשותה או כדי למשל להרוויח כסף בעד עמלו, אז זה כבר מלאכת עבודה וזה אסור על פי הדיבר. אם אדם כותב בשביל הכיף - מותר, אם אדם מכין שיעורי בית בשבת - אסור.

וזו, הבנתי, על מצוות השבת בתנ"ך.