סוכות 2 – תוספות משה

 

"יג חַג הַסֻּכֹּת תַּעֲשֶׂה לְךָ, שִׁבְעַת יָמִים:  בְּאָסְפְּךָ--מִגָּרְנְךָ, וּמִיִּקְבֶךָ.  יד וְשָׂמַחְתָּ, בְּחַגֶּךָ:  אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ, וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.  טו שִׁבְעַת יָמִים, תָּחֹג לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר-יִבְחַר יְהוָה:  כִּי יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכֹל תְּבוּאָתְךָ וּבְכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ, וְהָיִיתָ, אַךְ שָׂמֵחַ.  טז שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָל-זְכוּרְךָ אֶת-פְּנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר--בְּחַג הַמַּצּוֹת וּבְחַג הַשָּׁבֻעוֹת, וּבְחַג הַסֻּכּוֹת; וְלֹא יֵרָאֶה אֶת-פְּנֵי יְהוָה, רֵיקָם.  יז אִישׁ, כְּמַתְּנַת יָדוֹ, כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר נָתַן-לָךְ. "


זהו הפירוש של משה למצוות שניתנו על ידי האל בויקרא כג, בדבריו הוא חוזר על המצווה לחקלאים לשמוח ומוסיף שיש לצרף לשמחה את עניי העיר, אם רצונם בכך כמובן. בנוסף הוא חוזר על מצוות השמחה ומדגיש אותה ולבסוף הוא מוסיף מצווה לעלות לרגל בשלושת הרגלים ולתת מתנות לבית האל - פסח, שבועות וסוכות בנוסף לברכה שמשה מאחל לעם מטעם עצמו אם הם יעשו כך.


מדוע התוספת? מדוע בדבריו של האל למשה 40 שנה קודם לכן, לא הוזכר בית האל?

ובכן, חשוב לשים לב שבספר דברים מדובר למעשה בביאור של משה לתורה עם תוספות זכות (למשל מצוות הבונוס להניח תפילין - שהיא לא מהאל בבירור, אלא משויכת למשה) לבעלי דרגת אמונה וצדוקה גבוהים במיוחד, המוכנים לקחת על עצמם מצוות רשות נוספות.

על כן התוספת שיש לשמוח גם עם עניי העיר (אם ירצו בכך) ולא רק עם המשפחה למשל. משה גם מבאר את החג ואומר שחלק חשוב בו הוא אכן שמחה.

העלייה לרגל היא "לכל זכורך", כלומר לכולם (גם לא רק ליהודים) והיא מצווה נוספת של משה ולא מצווה מהאל, כל כן העלייה לרגל היתה למעשה מתן תודה אמיתי יותר ממצוות הקרבת הקורבנות במקדש בחג למשל, כי היא למעשה נוהג כבוד שחויב על ידי משה ולא על ידי האל.

סיבה נוספת לכך שהדברים נאמרו רק עכשיו, ניתן לראות באופטימיות המלווה את הטקסט ביחס לכתוב בויקרא, כאן מוזכר גם יקב למשל ומובטח גם שהאל יבחר מקום למקדש, בנוסף לברכה לעם שמוסיפה נופך אופטימי לטקסט בספר דברים. הסיבה היא שלאחר הכיבושים הראשונים בעבר הירדן ולאחר 40 שנה במדבר, העם היה אופטימי יותר ויותר מאמין ויותר צדיק, על כן יכלו להינתן לו מצוות שמתאימות יותר למצבו הנוכחי מאשר למצבו לפני 40 שנה, למשל מצוות עליה לבית המקדש, כאשר בית המקדש התקשה להיות מדומיין אפילו על ידי העבדים שהרגע השתחררו מעול מרכז התרבות המצרי. למעשה ניתן לראות זאת לאורך נאומו של משה בספר דברים, למשל כשהוא מעודד את העם ונותן להם הוראות מה הם יעשו לאחר שיכבשו את הארץ, כאילו שהם כבר כבשו אותה מבחינת התחושה. על כן העיתוי היה מתאים יותר לתוספות לדברי האל 40 שנה קודם ויתכן שדברי האל לאחר היכרותו במדבר 40 שנה והשיחות שלו עם משה במהלך השנים גם קצת הוסיפו לשינויים, אך יש לזכור שלא נאמר באף מקום בספר דברים שהאל ציווה את משה למסור את דבריו לעם, ספר דברים אלה כולם דברים של משה.


חג סוכות שמח.