תפילין
– חלק 2 – לא היה לי נעים, אז לא אמרתי...
ברשומה "תפילין
1 - למה כל יום "? רשמתי
אמנם על כך שתפילין על פי הרשום במקורות התנ"כיים
היא למעשה מצווה של פסח : "...ח וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ, בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר:
בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם. ט וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ, לְמַעַן תִּהְיֶה תּוֹרַת
יְהוָה, בְּפִיךָ: כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ
יְהוָה מִמִּצְרָיִם. י וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַחֻקָּה
הַזֹּאת, לְמוֹעֲדָהּ, מִיָּמִים, יָמִימָה." לא אפרט שוב את ההוכחה אך בפסוק
י' יש מאזכר נוסף, הנמצא במילה "למועדה", ומתייחס לפעם האחרונה שמועד
הופיע ב"חוקת הפסח", ממנה המקור נלקח - ומועד זה הוא המועד השנתי לסיפור
יציאת מצריים - פסח.
אך לא היה לי נעים, אז הסברתי
שהתפילין עצמם לא מאוזכרים בחוקה (וגם לא הסברתי על כך שמדובר בחוקה ומה זה בעצם
אומר) ועל כן אפשר ללכת לפי המסורת בעל פה, או הטלפון השבור שנמשך 1000 שנה לפי
ההסבר המסורתי ממשה ועד כתיבת המשנה שעליה נכתב התלמוד = ספר החוקים הדתי הרשמי של
היהדות האורתודקסית, ולהשתמש בתפילין הרגילים הידועים -
תפילין הראש והיד העשויים רצועות וקופסא שחורים ובקופסא מגילות עם כתבי קודש
שנכתבו על ידי סופר סת"ם.
אבל זה לא בדיוק כך, פשוט לא היה לי נעים. פשוט לא היה לי
נעים זאת הסיבה מספר אחת לכך שכתבים דתיים לא נכתבים כפי
כוונתם המקורית - יש נורמות מסוימות בחברה ואם אני אגיד משהו בלתי נתפס כמו
"העבדות אסורה" - עשויים במקום להתייחס אליי כאל קדוש, להתייחס אליי כאל
נביא שקר ולסקול אותי באבנים. רק אפשרות אחת.
סיבה מספר שתיים
או סיבת פטרוס - אפשרות א: פחד או לחץ מפני גורם חיצוני, למשל
חיילים רומים שמגיעים רגע לאחר התנבאות.
סיבה מספר שלוש
או סיבת פטרוס - אפשרות ב: טעות אנוש, למשל מנסים לפרש חלום, מפרשים אותו בצורה לא נכונה ולפי
זה מותר לאכול לא כשר. במקום למשל פירוש שמה שהאל קבע ככשר הוא פטרוס לא יהפוך לטמא, שזה גם פירוש אפשרי לחלום פטרוס, שהיה אבן יסוד בהתפתחות הנצרות והתרחקותה מהיהדות. חשוב
לציין שבחלומות, כשיש הבזק חלום כמו שהיה לפטרוס (זה
היה רק תמונה אחת, כלומר לא חלום מלא) ויש קול ויש תמונה, הקול יכול להגיד למשל
משהו מנוגד לתמונה אבל שאיכשהו מתחבר אליה ביחד.
כך שכפי שראינו,
יש כל מיני סיבות שכתבים דתיים לא יוצאים כפי כוונתם המקורית. וזאת נקודה חשובה,
בנושאים של עבדות (יש לשים לב שאין חיוב להעסיק עבדים, אלא רק היתר תוך הגבלות
לגבי עבדים יהודיים) והקרבת קורבנות למשל (אך הבנתי שיש את האפשרות לפדיון - כלומר
המרת הקרבת בעל חיים בהקרבה יותר מוסרית בעיני המוסריות המקובלת של ימינו).
ונחזור לפרשה או
לחלק בתנ"ך הנקרא "חוקת פסח" - קודם כל הכוונה בחוקה היא קודם כל
שמדובר בקובץ של חוקים ואין לקרוא כל פסוק בנפרד, כמו שחכמי ההלכה עשו מסיבות לא
נכונות, למשל בפירוש של מועד הנחת תפילין.
מאיפה עד איפה
מתחילה "חוקת פסח"?
לפי ההיגיון,
מהמקום שבו רשום בפרק יב' (יש לזכור שהחלוקה לפרקים היא מאוחרת ונעשתה על ידי
נוצרים בימי הביניים) בפסוק מג' : "וַיֹּאמֶר
יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, זֹאת חֻקַּת הַפָּסַח: כָּל-בֶּן-נֵכָר,
לֹא-יֹאכַל בּוֹ."
מהו
הפסח (ששמו כשם החג) ? זה מתואר קודם בפרק יב' :
"ה שֶׂה תָמִים זָכָר
בֶּן-שָׁנָה, יִהְיֶה לָכֶם; מִן-הַכְּבָשִׂים וּמִן-הָעִזִּים, תִּקָּחוּ. ו וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת,
עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל
עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם. ז וְלָקְחוּ, מִן-הַדָּם, וְנָתְנוּ
עַל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, וְעַל-הַמַּשְׁקוֹף--עַל,
הַבָּתִּים, אֲשֶׁר-יֹאכְלוּ אֹתוֹ, בָּהֶם. ח וְאָכְלוּ אֶת-הַבָּשָׂר,
בַּלַּיְלָה הַזֶּה: צְלִי-אֵשׁ וּמַצּוֹת, עַל-מְרֹרִים
יֹאכְלֻהוּ. ט אַל-תֹּאכְלוּ מִמֶּנּוּ נָא,
וּבָשֵׁל מְבֻשָּׁל בַּמָּיִם: כִּי אִם-צְלִי-אֵשׁ, רֹאשׁוֹ עַל-כְּרָעָיו
וְעַל-קִרְבּוֹ. י וְלֹא-תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ,
עַד-בֹּקֶר; וְהַנֹּתָר מִמֶּנּוּ עַד-בֹּקֶר, בָּאֵשׁ תִּשְׂרֹפוּ. יא וְכָכָה, תֹּאכְלוּ
אֹתוֹ--מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים, נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם; וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן, פֶּסַח הוּא
לַיהוָה.".
ובכן,
פסח הוא בעצם קורבן שנהגו להקריב בעבר בימי חג הפסח כל עדת ישראל וזאת על פי
"חוקת הפסח" שמתעסקת במצוות חג הפסח - מצות, קורבן הפסח, תפילין,
הגדה. שכולם מוזכרות ב"חוקת הפסח".
ומתי
מסתיימת חוקת הפסח?, ובכן לאחר שמשה אומר לעם שוב על הקרבת קורבן הפסח - שבו יש
להקריב כל בכור בבהמה ובאדם, רק שבהמות כמו חמורים או בכורי אדם פודים כמובן
בכבשים. הפסוק האחרון בחוקה, פסוק טז', "וְהָיָה לְאוֹת עַל-יָדְכָה,
וּלְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה
מִמִּצְרָיִם." - שוב על תפילין, אבל ישר אחרי תיאור קורבן הפסח שוב - אז על
פי ההיגיון וכלל העברית על מאזכרים (הוסבר ב"תפילין 1") התפילין או
האות/טוטפות/זיכרון קשורים לקורבן הפסח וכאן מערבבים הגיון ודמיון ומתארים את בני
ישראל בחג הפסח מקריבים את קורבן הפסח איש בביתו, מסבירים לבנם את המוזרות בכך
"שעבור זה אלוהים הציל אותי ממצריים" ומורחים סימן מהדם של הקורבן לאות
על היד ובין העיניים תוך כדי שהם אוכלים מצות שבעה ימים בראש השנה התנכ"י.
אמרתי לכם "לא היה לי נעים" :) בכל מקרה, נקרא לזה "רק תחושה"
למען הסדר הטוב.
זה
נחמד לעשות ארכיאולוגיה לפעמים דרך התנ"ך.. פשוט צריך לקרוא טוב. ולדעת עברית
כשפת אם טוב.
-------------------
זה
מספר שמות, חוקת הפסח.
חוקים
אחרים מספר דברים על תפילין ומזוזות נראים אחרת מהמצווה בחוקת הפסח אך לא ארשום על
כך כאן כרגע או אפרש את הסתירה לכאורה לחוקת פסח, אלא רק ארשום אותם פה:
"ד שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ
יְהוָה אֶחָד. ה וְאָהַבְתָּ אֵת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ
בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ. ו וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר
אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ. ז וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם
בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ. ח וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ
וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ. ט וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזֹת בֵּיתֶךָ
וּבִשְׁעָרֶיךָ. " (דברים, ו', ד'-ח').
ולא לדעתי
האישית, לא ניתן לתקן את הסתירה על ידי זה שאומרים שספר דברים הוא זיוף כמו
שאומרים חוקרי תנ"ך מסוימים וזאת מכיוון שבלי ספר דברים, מבחינה ספרותית, ספר
במקרא והתנ"ך פשוט חסרי סיום - הם מגיעים לערבות מואב, ליד יריחו, קורים כמה
דברים לא כל כך חשובים, כמה תכנונים על לעבור את הירדן, כמה מצוות שוליות וזהו.
נקטע. אהרון מת לקראת סוף במדבר, אך לא ידוע מה קורה למשה ורק ביהושע נזכר שהוא
מת. זה קצת לא מתאים לסגנון הכתיבה של התנ"ך ובכלל של סופרים - להשאיר יצירה
ספרותית קטועה בלי סוף.
ההבדל
היחיד אם מקבלים דברים באמונה שלמה, הוא שהדברים בספר דברים קרו 40 שנה אחרי
הדברים שקרו בספר שמות ונאמרו בנסיבות אולי קצת שונות.
אבל ניתן לתקן את
הסתירה שהתגלתה בין ספר שמות לספר דברים, אם נתייחס לדברים למרות החזרה של המילה
טוטפות כאל 2 מצוות שונות שבאים אכן בהקשרים שונים, באחת מדובר ב"תפילין" של פסח יחד עם שאר מצוות הפסח בחוקת
הפסח. ובשנייה מדובר בתפילין והמזוזות
הרגילים של ימינו כשמשה מדבר בכלל על כך שיש לשמור על מצוות האל ולא להתקרב לאלים
אחרים גם לאחר כניסת בני ישראל, שני פרשיות שונות לחלוטין. בתפילין שבדברים, המועד
הוא אכן כל יום.
לכן, לסיכום,
נראה שגילתי מצווה ישנה-חדשה שכבר לא עושים, אף שידוע לי שבעדות מסוימות עדיין
שוחטים כבש בפסח. אבל לא עושים שום אות או טוטפות עם המנהג. בסך הכל מדובר במצווה
לעשות על האש עם משהו פולחני שעושים עם הדם של הכבש שגם ככה מת ונאכל, אפשר לראות
את זה גם כך.
למה
לא עושים עוד את קורבן הפסח? בין היתר, כי יש איסור מאוחר יותר, להקריב קורבנות
לאל - מחוץ לבית המקדש. ויש לו סיבה מאד טובה וכתבתי עליה במקום אחר, בספר זה.