ספר שערי אמונה

על פרשנות

אזהרה – יתכן שקטע זה, קצת מקדים את הכתוב בספר.

בעת קריאה או הקשבה או קבלת מסר כלשהו מהחושים: נקלט מסר והוא בהכרח מעובד לצורה מובנת כלשהי של משמעויות. התהליך הוא תהליך אוטומטי ומורכב ביותר ורחוק מלהיחקר עד סופו על ידי המדע. למשל, בעת קריאת הפסקה הזאת אתם גם מפרשים אותה אוטומטית, כל פירוש הוא אחר באיזשהו אופן ומותאם לקורא ולנאמר.

כך גם בעת קריאה בתנ"ך או הבנה של נושא חדש, אתם קוראים את הטקסט, מנסים להבין את המשמעות של המילים ומה הם אומרות ומנסים לדמיין את הטקסט המקורי, בלי למשל הניקוד והחלוקה לפרקים.

והמילים מתקשרות זה לזה בהקשר מסוים ויוצרות רעיונות או משפטים ואמירות שונות המצטרפים למקטעים ולסיפורים ולספרים וכל זה יוצר מחשבות על ידי הקורא הנחשף אליהם ובכל פעם שהוא קורא בטקסט הטקסט קצת משתנה ויוצר משמעויות קצת שונות, זה הטבע של הפרשנות – היא תלויה גם בנסיבות ובמצב רוח ובגורמים שונים שלא בהכרח קשורים לכותב או אפילו לטקסט.

ויש את המציאות האובייקטיבית, הטקסט בתנ"ך והוא לא משתנה – אבל אפשר לפרש דברים בכל כך הרבה צורות שונות ומי אמר איזה צורה היא הנכונה והיא אשר האל התכוון אליה?

אז יש את פירוש משה לתנ"ך בספר דברים שמבאיר קצת את הדברים ויש התייחסויות שונות בדברי נביאים וקדושים בתנ"ך על הדרכים שבהם יש להאמין ולסגוד לאל ועל היחס של האל לכל הדברים. וזה נותן את הכיוון אבל גם דבריהם נתונים לפרשנויות.

על כן, כדי ליצור אחידות, יש את הפירוש הממלכתי – הפירוש של בעלי הסמכא. ומי אלה בעלי הסמכא? בעבר הרחוק אלה היו הנביאים והכוהנים ומנהיגי העם – כעזרא ונחמיה. לאחר חורבן המקדש ולמעשה עוד לפניו, היתה התנועה הפרושית – שאמרה שהסמכות לפרש את התנ"ך לא נתונה בלעדית בידי הצדוקים (הכוהנים בבית המקדש) אלא גם אנשים חכמים מבין העם יכולים לפרש את התנ"ך – אלה היו הרבנים הראשונים, שכתבו את דבריהם בספרי המשנה והתלמוד, אך גם את דברים אלה היה צריך לפרש וגם להם קמו פירושים שונים.

במשך השנים, קמו מפרשים או רבנים שזכו לתהילה או הסכמה יחסית גדולים יותר בעם, למשל רש"י או הרמב"ם ודבריהם הפכו מקובלים יותר בעיני הכלל, אך היו גם התפלגויות למסורות פירושים שונות – זרמים ותת זרמים ביהדות, למשל החסידים מפרשים דברים מסוימים בנוגע לדרכי הדת בשונה מהזרם הליטאי המסורתי שקדם לחסידות ובחצרות שונות של חסידות יש מנהגים ופילוסופיות שונות.

אך כעיקרון, כל אחד רשאי לפרש (לחשוב מותר, לא?) – לקרוא את התנ"ך או את ספרי ההלכה או ספרי דת אחרים ולחשוב עליהם מה שהוא רוצה (כל עוד זה חוקי ומוסרי) ולהבין אותם באיזה צורה שהוא ירצה, הוא יוכל גם לספר את זה לאנשים – וזאת בחירה שלהם אם להקשיב או לא, האמונה שלהם אחרי הכל. ונכון שסביר שאדם מן השורה לא יצליח להתעלות על הרמב"ם ורש"י אך גם ר' עקיבא על פי המסופר היה רועה עזים אנונימי לפני שעלה לגדולה והלל הזקן היה בכלל הומלס שהתקרב לארובה של בית המדרש כדי להתחמם ומה ששמע דרכה התחבב עליו, אז ככה שהרשות בהחלט נתונה. הזכות לפרש והזכות לפרסם את הפירושים שלך ברבים בתקווה שגם אחרים יסכימו איתם ויראו אותם כנכונים ובכך גם יחזקו אותם למעשה קיימת על פי התנועה הפרושית של הבית השני – לכל אחד ולא רק לרבנים ולגדולים בתורה ולמפורסמים. גם לך.