ספר שערי אמונה

צורות פולחן – תיאולוגיה – מחקר וחשיבה

תאולוגיה זה בעצם מה שיהושע צווה לעשות : "והגית בו יומם ולילה", חוץ מהעניין הקטן שלא באמת חייבים יומם ולילה ומספיק כשיש השראה, תאולוגיה זאת הפעולה שלי לכתוב למשל ספר על דת ואמונה בעקבות מחשבות ומחקר מעמיק בנושא, תאולוגיה אבל שונה מפילוסופיה מודרנית של הדת בכך שהתיאולוגיה מקבלת את האמונה לפחות בחלקה.

תיאולוגיה זה כשאנשים מאמינים מתפלספים וחושבים על דת, על אמונה, על אלוהים, על מהות המצוות, על הדרכים הטובות יותר להתפלל בהם, על איך לשאת חן בעיני האל, מהו גמול ועונש על פי האל, איך האל מתבטא בעולם, מהם תכונותיו של האל והאלוהות, איך באמת העולם על פי האמונה, וכל נושא ועניין שרק אפשר לחשוב עליו בנוגע לאמונתם.

תיאולוגיה היא כלי שימושי למאמינים בנוסף לדרך נוסף לפולחן וסגידה לאל, שכן כשאתה אוהב מישהו בעולם, אתה רוצה לדעת עליו כמה שיותר, להכיר אותו, לדעת מה הוא רוצה ואיך לעזור לו להגשים את רצונותיו, לדעת איך להתפלל ולפעול איתו נכון, אתה רוצה להבין יותר את כתבי הקודש – אם באמונה שבה התיאולוגיה עוסקת יש כתבי קודש, להכיר מאיפה הם באו, איך הם נכתבו, ההיסטוריה שלהם, אתה רוצה ללמוד יותר על הנושא, זה צורך טבעי כחלק מהצרכים הדתיים שבאים עם האמונה.

על כן, או שאתה מקשיב למה שאחרים אמרו על אמונתם ועל איך צריך להאמין, או שאתה עושה את זה וגם חושב בעצמך על איך דברים ולחשוב על כך בעצמך ולהבין דברים, זאת בעצם המצווה שניתנה ליהושע – הגיה היא מחשבה עמוקה על משהו כשלפעמים מגלים או מבינים דברים חדשים, כשלפעמים אותם דברים חדשים קצת שונים מהמקובל וזאת בעצם הרוחניות האמיתית, כפי שיובל נח הררי כתב בספרו "ההיסטוריה של המחר": הדת הממוסדת היא לא רוחניות כי היא לעשות פשוט מה שאמרו לך, רוחניות היא גם לחשוב על אותם דברים שאמרו לך ולהבין אותם בעצמך, לחקור ולגלות בעצמך את הנתיב הנכון לאלוהים ולא ידוע לי על אף רב שאלוהים מדבר איתו בשוטף ואומר לו מה נכון ומה לא. התנ"ך אובייקטיבית, הוא אותו תנ"ך, עבור כולם. סובייקטיבית, גם בדת הממוסדת ביותר, יהיו בין אנשים שונים הבדלים של השקפה, אסכולות ואמונות שונות בדת אחת כפי שכתבתי על כך בתחילת הספר.

תיאולוגיה היא גם כלי שימושי למאמינים, מכיוון שלמשל פרשנות וביאור של דברים לא מובנים היא תיאולוגיה וכן יצירת מודלים שונים מתוך פריטי המידע השונים העוזרים להבנה טובה יותר של עניינים שונים הקשורים באמונה, תיאולוגיה משפרת את דרכי הפולחן והתקשורת עם האל כפי שהמדע המודרני משפר את הטכנולוגיה – מחשבות בנוגע לדרך הנכונה להתפלל, עשויות אכן, כמה מפתיע, להוביל לדרכים טובות יותר להתפלל.

תיאולוגיה היא המחשבה (של המאמין) מאחורי האמונה. ההבנה שלו אותה, דרך ההסתכלות שלו עליה והפרשנות שלו אותה על כל נושאיה. תיאולוגיה היא הידע שמאחורי הדת, היא הקורסים הנלמדים באקדמיה (ואכן תיאולוגיה הייתה זאת שהתחילה למעשה את האוניברסיטאות בימי הביניים) הדורשים ידע והבנה עמוקים אך תיאולוגיה היא גם הסברים על דת ואלוהים הניתנים לילדים של מאמינים. ותיאולוגיה היא אכן גם דרך נוספת לסגוד לאל, לחקור אודותיו וללמוד ולהבין יותר טוב את האמונה בו. תיאולוגיה היא בהחלט גם היא צורה של סגידה ופולחן.