ספר שערי אמונה

החטא ועונשו – עונשי מקסימום

בתנ"ך נראה שהעונשים של האל לפעמים ממש חזקים ומוגזמים, אם תעשה ככה העונש יהיה מוות ואם תעשה ככה העונש יהיה כרת. ובכן .... בין היתר יש להבין שמדובר בעונשי מקסימום.

הנה דוגמא מהחטא הראשון - הפרת צו האל בנוגע לאכילת פרי עץ הדעת:

"טו וַיְצַו יְהוָה אֱלֹהִים, עַל-הָאָדָם לֵאמֹר:  מִכֹּל עֵץ-הַגָּן, אָכֹל תֹּאכֵל.  יז וּמֵעֵץ, הַדַּעַת טוֹב וָרָע--לֹא תֹאכַל, מִמֶּנּוּ:  כִּי, בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ--מוֹת תָּמוּת."

יש כאן היתר ויש כאן איסור לא לאכול מעץ הדעת טוב ורע, הפרי שנותן תבונה מספקת כדי לעמוד בפני בית משפט - כי הרי לא תכניס לכלא את האריה על שטרף את הארנבת, העונש: מוות מיידי, עוד באותו היום.

נשמע איום - הכחדה של המין האנושי, נראה מה קרה במציאות :

"יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶל-הַנָּחָשׁ, כִּי עָשִׂיתָ זֹּאת, אָרוּר אַתָּה מִכָּל-הַבְּהֵמָה, וּמִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה; עַל-גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ, וְעָפָר תֹּאכַל כָּל-יְמֵי חַיֶּיךָ.  טו וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ:  הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב.  {ס}  טז אֶל-הָאִשָּׁה אָמַר, הַרְבָּה אַרְבֶּה עִצְּבוֹנֵךְ וְהֵרֹנֵךְ--בְּעֶצֶב, תֵּלְדִי בָנִים; וְאֶל-אִישֵׁךְ, תְּשׁוּקָתֵךְ, וְהוּא, יִמְשָׁל-בָּךְ.  {ס}  יז וּלְאָדָם אָמַר, כִּי-שָׁמַעְתָּ לְקוֹל אִשְׁתֶּךָ, וַתֹּאכַל מִן-הָעֵץ, אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ לֵאמֹר לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ--אֲרוּרָה הָאֲדָמָה, בַּעֲבוּרֶךָ, בְּעִצָּבוֹן תֹּאכְלֶנָּה, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.  יח וְקוֹץ וְדַרְדַּר, תַּצְמִיחַ לָךְ; וְאָכַלְתָּ, אֶת-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה.  יט בְּזֵעַת אַפֶּיךָ, תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל-הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ:  כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב. "

"כב וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים, הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ, לָדַעַת, טוֹב וָרָע; וְעַתָּה פֶּן-יִשְׁלַח יָדוֹ, וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים, וְאָכַל, וָחַי לְעֹלָם.  כגוַיְשַׁלְּחֵהוּ יְהוָה אֱלֹהִים, מִגַּן-עֵדֶן--לַעֲבֹד, אֶת-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר לֻקַּח, מִשָּׁם.  כד וַיְגָרֶשׁ, אֶת-הָאָדָם; וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן-עֵדֶן אֶת-הַכְּרֻבִים, וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת, לִשְׁמֹר, אֶת-דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים.  {ס}"

במציאות העונש היה שונה - גירוש וכמה קללות על המין האנושי. עונש המוות לא התקיים.

גם במקרים אחרים בתנ"ך ניתן לראות שהאל לפעמים לא נותן את עונש המקסימום, במקרים אחרים כן.

לפעמים האל נותן את האפשרות להתחרט, כמו במקרה של נינווה שיונה נשלח אליה והיא לא נחרבה (כלומר בזמן ההוא, היום היא חורבות).

וכך אפשר להניח מדרך האל גם על המצוות שניתנו לשמירה על ידי בני האדם,

אף שיש עונש במקרים מסוימים - העונש הרשום הוא מקסימלי ובני האדם יכולים לתת עונש פחות ממנו,

+

זה בכל מקרה נכון לזמנים שבהם התנ"ך שימש גם כספר חוקים בפועל, בימי בית ראשון בלבד.

בימי בית שני, נוצרו המשנה והתלמוד והם הפכו לספרי החוקים לעניינים דתיים, בפועל הם לא שימשו כנראה לעניינים משפטיים אף שרשומים פסקי הלכה ממשפטים שהיו בעבר, כי המשנה נחתמה על ידי רבי יהודה הנשיא, רבי, שהיה תלמיד של כל תלמידי ר' עקיבא. כלומר אחרי מרד בר כוכבא, בתקופה שבה כבר לא היה שלטון אזרחי עצמאי בארץ. לכן המשנה והתלמוד הם יותר זיכרון לימי בית שני שבהם היה שלטון עצמאי בארץ ולא ספר חוקים ששימש בפועל מערכת שלטון אזרחית.

על כן תאוקרטיה, ממשל חוקי ספר התנ"ך, חוקים דתיים כמו שממש רשומים בתנ"ך, היה למעשה רק בימי בית ראשון וגם זה בספק.

המשפטים במשנה ובתלמוד הם רק זיכרונות לדברים שהיו ולא שימשו בפועל כחוקים, מכיוון שהמשנה נחתמה רק בתקופה הרבנית - שבה לא היה שילטון אזרחי יהודי עצמאי, לפני כן ההלכות והתקדימים היו בעל פה או בספרים בלתי ידועים.

היום בכלל נהוג חופש דת, אם קוששת עצים בשבת וקבוצה של אנשים סקלה אותך באבנים, הם אמורים להיות מואשמים בלינץ' של אדם חף מפשע וזה בניגוד להוראות בתנ"ך של עונש מקסימום מוות בסקילה באבנים. בהתחשב בזה שהיו הרבה תקופות שבכלל פולחן אלילי התנהג בעין מפריע לעיני המאמינים בתקופת בית ראשון, יש להניח שגם אז בדרך כלל לא עשו כלום למפר השבת ואולי רק נידו אותו קצת חברתית.