המדרגה החמישית – תערובת של זהב וחול (סיכום)

 

התנ"ך לפי היהדות האורתודוכסית מקודש כולו, כל אות בו היא זהב ואין בו אף שגיאה.

בפרק זה או במדרגה זו, הראיתי שלא כך הדבר: ראשית, אלוהים התנכ"י עצמו עשוי לטעות או שבני האדם עשויים להגיד דברים חכמים ומוסריים ממנו, כמו שהראיתי בדוגמא בוויכוח שבין אברהם לאל בעניין החרבת סדום ועמורה.

 

שנית, התנ"ך עצמו הוא לא התנ"ך המקורי. התנ"ך המקורי איננו ידוע כיום ויש מספר גרסאות לתנ"ך מלבד נוסח המסורה, שבשימוש של דתות אחרות, כגון השומרונים או הנוצרים המשתמשים בביבליקה שהיא תרגום של נוסח של תרגום השבעים. יתר על כן, גם נוסח המסורה הוא לא הנוסח ההתחלתי כפי שמראות מגילות ים המלח והוא בעצם האחדה וקידוש מאוחר של הטקסט, בעוד שבזמן בית ראשון ובית שני היו קיימים נוסחים שונים לאותם ספרים בתנ"ך שהיו ביניהם הבדלים גדולים.

 

ושלישית, סיפור הבריאה לא עומד בקנה אחד עם המציאות הידועה לנו או עם ההיגיון ועל כן סביר שמדובר באגדה, גם אם מדובר באגדה קדושה שהאל גם משתמש בה כדי להסביר על העולם לבני ישראל, עדיין מדובר באגדה וכך אני מאמין גם סיפור המבול, כשסיפורי האבות הם בעיניי מיתוסים – סיפורים שיכולה להיות בהם נכונות אבל יתכן שזה לא היה גם בדיוק ככה. למעשה כל קטע בתנ"ך צריך להתקבל על פי אמונה או לא כנכון ואפשר שחלקים מסוימים יראו כאמת או כמשהו שיש בו אמת ואילו אחרים יתקבלו כפחות אמינים, כמו בנוגע לסיפורי האבות, כך גם לגבי יציאת מצריים ולגבי שאר האירועים המתוארים בתנ"ך.

 

אך אף על פי שיש גם חול המעורבב בתנ"ך, יש בו עדיין זהב, האמונה באל היא אפשרית ויש לה משמעות ושער האמונה בעצם נובע מהתנ"ך. בתנ"ך יש הרבה רעיונות תיאולוגיים והסברים על פולחן של תפילות, מצוות ואז גם קורבנות. יש הרבה רעיונות על מוסר ועל צדק ועל טוב ורע שאפשר ללמוד בהם. ויש בתנ"ך גם יצירה ספרותית, יצירה אומנותית, יצירה פילוסופית ויצירה היסטורית.

 

כדי למצוא את הזהב, יש להשתמש במסננת מתאימה, כלי עזר תיאולוגי שמאפשר לקחת את הדברים שנראים יותר אמינים בתנ"ך ואת הדברים הטובים יותר שבתנ"ך ולתת יחס מתאים לדברים שפחות רלוונטיים למציאות של היום, בפרק זה תיארתי מסננת לוגית בסיסית, בפרק הבא – "שער הרחמים" יתווספו תכונות מסוימות לאל ולדת שייצרו מסננת נוספת. בנוסף, המדרגה השלישית, שתוארה קודם בספר – בנוגע ליחסים בין האדם לאל ובין האדם לטבע, טוענת שבמקרה שמצווה דתית מסוימת היא רעה לאדם או רעה לטבע, אין לקיים אותה.