התנ"ך בלשון ימינו

לפני שהיה נוסח המסורה, היו מקובלים ביהדות מספר רב של נוסחים לספרי התנ"ך השונים. כך התגלו במגילות ים המלח מספר ספרי תנ"ך אשר יש בהם הבדלים בינם לבין התנ"ך שבידינו שהוא בנוסח המסורה. נראה שבין היתר הייתה שם תרגום של הלשון העתיקה של התנ"ך ללשון התקופה בצורה פשוטה ועממית יותר.

וזה בהחלט רעיון לא רע. אמנם חשוב לשמור על הנוסח האחיד של התנ"ך, אך יש יתרון בספרי תנ"ך קריאים יותר אשר כתובים בלשון מודרנית יותר. כמובן שכל תרגום הוא פרשנות והתרגום מוריד מקדושתם של הספרים, אך הוא מאפשר לתנ"ך להיות קריא יותר ושימושי יותר למציאות היומיומית של הזמנים המודרניים.

אחד הצעדים החשובים שעשתה התנועה הנוצרית הרפורמית במאה ה16, היה תרגום התנ"ך לשפות מקומיות, במקום שיהיה כמו קודם רק בלטינית. מכיוון שלטינית לא הייתה שפה שגורה בפי בני העם ורק בני הכנסייה ידעו אותה, התנ"ך לפני פעולת התרגום הזו – למעשה לא היה נגיש ולא היה ידוע במיוחד עבור בני העם חסרי ההשכלה. גדילת הנגישות של התנ"ך חיזקה למעשה את הדת והאמונה והפכה את כתבי הקודש שבבסיס האמונה הדתית לנגישים עבור כל אחד שרק ירצה לקרוא אותם.

מעבר לתרגום ללשון ימינו בצורה פשוטה, אפשר לשלב תרגומים פרשניים שונים במקום הלשון המקורית. למשל לכתוב ספר תנ"ך על פי פרוש רש"י שבו במקום הערות בצד בכתב רש"י, כל התנ"ך יהיה רשום מחדש לפי הפרשנות של רש"י או לפי הפרשנות של פרשנים אחרים (בכתב רש"י או בכתב רגיל).

כמובן שאין תחליף לתנ"ך המקורי וזה גם מגלל היופי והקדושה שבעברית העתיקה שבתנ"ך, גם מגלל החשיבות של נוסח אחיד שמאפשר שיח משותף על התנ"ך ללא אי הבנות וגם מגלל שלא קיימת כפי הנראה פרשנות שאכן מעבירה באופן מלא את כוונת מחברי התנ"ך המקוריים ועל כן כדי להגיע להבנה הכי מדויקת, חשוב להסתמך על המקור.