ספר שערי אמונה

מהנוסחים המקוריים לנוסח המסורה

אף שהיהודים השתדלו לשמור על התנ"ך ולא לשנות בו אפילו אות ולהעבירו בשלמותו וללא שינויים מדור לדור כשרק סופרים מוסמכים לכך – סופרי סת"ם יעתיקו אותו או מכונות דפוס מדויקות לאחר שהומצא הדפוס כדי למנוע שגיאות ביצירת עותקים נוספים במהלך הדורות. אין תמיד זה היה ככה.

נוסח המסורה עצמו נוצר בסביבות המאה ה10 לספירה והוא כלל לצדו מערכת כללים כללי המסורה כגון ספירת אותיות שנועדה למנוע טעויות בהעתקה, נוסח המסורה איחד מספר נוסחים שהיו בזמנו וביטל אותם.

כן, היו קיימים בעבר נוסחים אחרים. ב1947 התגלו במדבר יהודה, מגילות הקרויות מגילות ים המלח, ובהם גם עותקים של ספרי תנ"ך קדומים, הנוסחים מאד דומים לתנ"ך אך הם דומים יותר לתרגום השבעים – תרגום התנ"ך ליוונית שנעשה במצרים בתקופה ההלניסטית – מאשר לתנ"ך בן ימינו, הן במילים והן בסגנון. כך שנראה שהנוסח האחיד של ימינו הקרוי נוסח המסורה לא קיים אלא כאלף שנה ולפניו היו מספר נוסחים אולי במקביל לתנ"ך והוא עבר במשך הזמן גם שינויי ניסוח קטנים אך חשובים.

כך שמגילות התנ"ך המקוריות שנכתבו מאות שנים לפני הנוסח הקומראני של מגילות ים המלח לא היו זהות לתנ"ך של ימינו אלא רק דמו לו והיו שינויים אשר אותם כנראה לעולם לא נדע.

על כן לא כל אות בתנ"ך היא קדושה כי התנ"ך כנראה עבר שינויים מאז שנוצר ומשמעויות שונו פה ושם על ידי בני אדם ולא על ידי אלוהים, התנ"ך "התלכלך" ונוצרה תערובת של זהב וחול, המקור השתנה במשך הזמן.

בנוסף על כך, יש פיתוחים שידוע ומוסכם שהם מאוחרים, כגון - ניקוד, שהוא המצאה מאוחרת מימי הביניים (ממצאים ארכיאולוגים מהזמן העתיק ומימי בית שני לא מנוקדים), אם כי היתה מסורת בעל פה בדומה לטעמי המקרא בנוגע לאיך לקרוא את הטקסטים המקודשים. גם החלוקה לפרקים היא המצאה מאוחרת יחסית על פי ויקיפדיה והיא מיוחסת לתיאולוג סטיבן לנגטון בימי הביניים המאוחרים, כשקודם היתה חלוקה רק לספרים, פרשיות ופסוקים – כשפרשיות גם הם, המצאה של חכמי התלמוד כדי לעזור על מחזור קריאת התנ"ך בבתי הכנסת.

וכך התנ"ך המקורי, שכמובן גם לא היה בצורת ספר, אלא בצורת מגילות נפרדות, נראה למעשה קצת שונה מהתנ"ך של ימינו.