ספר שערי אמונה

אלוהים טועה זה כתוב בתנ"ך

אלוהים המתואר בתנ"ך הוא לא מושלם, הוא מסוגל לטעות ומסוגל להתחרט או להינחם על מעשיו ותוכניותיו, אלוהים המתואר בתנ"ך הוא גם לא יודע כל ורואה כל ועל כן גם לא מבין כל וזאת אולי בניגוד לדיעה היהודית הדתית העכשווית אך אם אתם מאמינים שכל אות בתנ"ך ובטח שבתורה היא קדושה ונכונה עליכם לקבל גם את ההבנה הזאת כנגזרת מאמונתכם בתנ"ך.

כך למשל בבראשית יח'-יט', בסיפור התנ"כי על חורבן סדום הפסוק שמעיד על תוכניתו המקורית של אלוהים הוא: "אֵרְדָה-נָּא וְאֶרְאֶה, הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה; " כך הוא אומר לשלושת המלאכים לאחר ביקורם אצל אברהם כשאברהם עד. בתרגום לעברית בת ימינו הפסוק אומר שאלוהים ישלח את שליחיו לסדום ואראה אם השמועות שהגיעו אליו אליה נכונות ואם כן עליהם להשמידה לחלוטין. אברהם מונע ממנו זאת במשא ומתן מתוחכם ואומר לו שאם יש שם צדיקים אסור שהם ימותו עם הרשעים, בהתחלה הוא אומר שאם יש לו 50 אסור לו להרוג אותם ואחר כך הוא מוריד את המספרים עד ש"וַיֹּאמֶר אַל-נָא יִחַר לַאדֹנָי, וַאֲדַבְּרָה אַךְ-הַפַּעַם--אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם, עֲשָׂרָה; וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית, בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה."

ומי צדק?

המלאכים הלכו לסדום וגילו שם אדם טוב – לוט, אחיינו של אברהם ומילטו אותו ואת משפחתו, מלוט יצאו שני עמים מאוחר יותר כך לפי המסופר – מואב ובני עמון, אם אלוהים היה הורג את כל התושבים בלי לחפש צדיקים שני עמים אלה לא היו נוצרים, אלה לא היו עמים רעים בסך הכל אף שהיו להם מלחמות עם ישראל  אף אחד לא היה רוצה להשמיד אותם – לאחר היווצרותם או לפני היווצרותם וגם אם הם נעלמו עם הזמן כעמים, אנשיהם לא הושמדו אלא פשוט התגלגלו והפכו להלנים ואז לרומים ואז לביזנטים ולבסוף לערביי ירדן בהנחה שהם לא היגרו כולם מהמקום המקורי שלהם באיזשהו שלב בהיסטוריה.

על כן, ניתן לראות כאן, וזאת רק דוגמא אחת כי אלוהים התנכ"י אף שהוא אולי רב עוצמה לא היה חסין מטעויות והוא איננו מושלם, כי במקרה זה אברהם צדק ואלוהים טעה. אברהם אחד – אלוהים אפס. כך זה רשום. על פי התנ"ך הפתגם העממי "הטעות היא אנושית, הסליחה היא אלוהית" הוא לא נכון כי גם אלוהים יכול לטעות.

עכשיו שימו לב לפנייתו של אלוהים למלאכיו, על פי המסופר כאן אלוהים לא יודע עדיין בוודאות מה קורה שם אלא הוא צריך קודם כל לבדוק, כלומר אלוהים הוא איננו יודע כל ורואה כל, מה שאומר ועל כך בהמשך, שעל פי התנ"ך, לא קיימת השגחה פרטית אלא כעיקרון השגחה כללית יותר עם התמקדות בבני אדם או עמים ספציפיים שחשובים מסיבות אילו או אחרות לאל. ואם הוא לא יודע כל ורואה כל אז הוא גם לא מבין כל כי יש לו מידע חסר ועל כן הוא בין היתר גם כן עשוי לעשות טעויות. כך זה על כל מקרה, על פי הכתוב בתנ"ך.

רק שימו לב לפסוק הבא, הפעם מספר שמות:" וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, גַּם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֶעֱשֶׂה:  כִּי-מָצָאתָ חֵן בְּעֵינַי, וָאֵדָעֲךָ בְּשֵׁם." (שמות, לג, יז) – הפסוק בעצם מוכיח הפעם ממקור אחר, מספר שמות, שהאל הוא לא יודע הכל והוא לא מכיר את כולם אישית ועוקב אחרי כל אחד וההשגחה של האל ע"פ מקורות אלה היא כללית באופן יחסית כשרק אחרי אנשים מסוימים הוא שם לב במיוחד. למשל נביאים.