ספר שערי אמונה

אדם, אלוהים וטבע

אלוהים בתנ"ך יוצר את העולם ובראש העולם ככתוב בספר בראשית שם את האדם למען יוכל לנהל את העולם, לשלוט בחי ובצומח, לתת לו משמעות ולהפוך את כל העולם לגן פורח (בראשית א-ב, פסוקים שונים).

וכך גם בבראשית ט'. בברית שנכרתה בין האל לנח ובניו – האל מברך את האדם, נותן לו את השלטון על העולם החי ואף מתיר לו את אכילת כל החי בעולם כרצונו (מלבד ליהודים בהמשך), אך מגביל אותו באיסור לאכול בשר יחד עם הדם וזאת כדי לתת יחס של כבוד לבעל החיים – כדי להסביר לאדם שגם לבעלי חיים יש נפשות ויש רגשות והם לא רק בשר, הדם שמשמש בין היתר גם את המח לתקשורת עם שאר הגוף למשל באמצעות הורמונים – נאסר לאכילה אם כן וזאת כדי להזכיר לאדם שאף שהוא השליט הבלתי מעורער של עולם החי והטבע, הוא בכל זאת צריך לתת יחס מוסרי לעולם ובעיקר לחי שבו, שכן גם החי הוא נפשות, כמו בני האדם. בנוסף בברית זו, יש גם איסור על שפיכות דמים – לגבי כל בני האדם והאומות.

בהמשך, כשניתנים המצוות בתיווך משה כנביא ורב, בין המצוות יש גם מצוות המראות גם הם, שאף על פי שהשליטה בעולם ניתנה לאדם למען יעשה בו כרצונו, העולם עדיין שייך גם לאל וגם לבעלי החיים ולטבע שבו יש זכויות ויש מקום בעולם וגם הם חלק מהבריאה ולא רק האדם ועל האדם לכבד את זה ואת בעלי החיים ולזכור שגם לבעלי החיים יש נפש וגם הם זכאים להתנהגות מוסרית – למשל, החוק המפורסם שאין לאכול בשר וחלב וזאת מכיוון שזה לא מוסרי לאכול ביחד אם עם צאצאיה והדבר מוסבר כשמגיעים לחלק שבו אסור לאכול עוף עם ילדיו או ביציו בספר דברים. וכן יש גם מצוות נוספות, יותר ופחות ידועות בציבור, בנוגע לעולם החי והצומח עליו הופקד האדם כדי שייתן לו משמעות ויהפוך אותו לגן פורח.