ספר שערי אמונה

מטרות האנושות על פי סיפור הבריאה

בסיפור הבריאה שבתחילת ספר בראשית מסופר לא רק על איך נברא האדם וקורותיו בגן העדן, אלא גם על היחס של האל לבני האדם ועל תפקידם הרוחני בעולם לדעתו.

בראש ובראשונה האדם נוצר על ידי האל, כדי שיהיה מישהו בראש עולם החי שידאג לו אך גם ישלוט עליו: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ. " (בראשית, א', כו') – האדם הוא מעל הטבע מבחינת יכולותיו והוא דומה יותר לאל בכך שהוא מסוגל לשלוט על הטבע ולנהל אותו, האדם בעצם הופקד על העולם שהאל ברא כדי שישמור עליו וינהל אותו.

לאחר פסוק זה באה ברכה לאנושות, שדתיים רבים מחשיבים אותה כמצווה – אך רשום שהאל בירך את האדם, כלומר איחל שגורלו יהיה טוב בעתיד ולא ציווה עליו לעשות את הברכה אלא אם רצונו בכך: " וַיְבָרֶךְ אֹתָם, אֱלֹהִים, וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת-הָאָרֶץ, וְכִבְשֻׁהָ; וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם, וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבְכָל-חַיָּה, הָרֹמֶשֶׂת עַל-הָאָרֶץ."

גם סיפור גן העדן, סיפור הבריאה השני, מתאר את מטרתו של האדם בעולם – לשלוט על העולם ולדאוג לו, להפוך אותו למתורבת – " וַיִּקַּח יְהוָה אֱלֹהִים, אֶת-הָאָדָם; וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן-עֵדֶן, לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ." ובכך מחזק אמירה זו.

בנוסף, הסיפור השני, נותן לאדם מטרה נוספת (בסיפור השני, האדם נוצר לפני בעלי החיים וזאת בניגוד גמור לסיפור הראשון) : " וַיִּצֶר יְהוָה אֱלֹהִים מִן-הָאֲדָמָה, כָּל-חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל-עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיָּבֵא אֶל-הָאָדָם, לִרְאוֹת מַה-יִּקְרָא-לוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא-לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה, הוּא שְׁמוֹ.", כלומר מטרתו השנייה של האדם, בנוסף לשליטה על העולם ודאגה לו וטיפול בו כאילו הוא משנה לאל, היא להמציא משמעות לעולם, כמו שנאמר בפסוק – איזה משמעות שהאדם ייתן לעולם שברא האל, זאת תהיה משמעות העולם. וזה תואם דווקא לתפיסות הומוניסטיות מודרניות שאומרות שמקור המשמעות לעולם נמצא למעשה בידי האדם ולא בידי האל למשל, גם אם האל הוא חלק מהעולם – האדם נותן גם לאל משמעות מסוימת.

ויש גם את העונשים לאדם אחרי אכילת פרי עץ הדעת, אך יש לזכור שקודם כל אלה לא המטרות של האנושות, אלא עונשים ספציפיים על חטא מסוים. ושנית, אלה גם לא מצוות – אלה קללות והאדם לא חייב לשמוע להם, אם למשל בעזרת רפואה טובה ניתן למנוע את "בעצב תלדי בנים", אז למה לא.