ספר שערי אמונה

אמונה

אמונה היא דיעה או תפיסת מציאות כלשהי שאף שאי אפשר בהכרח להוכיח אותה באופן מדעי- אובייקטיבי, המחזיק בה מאמין בוודאות שהיא נכונה.

דיעה פוליטית יכולה להיות אמונה, התחושה שנצליח או נכשל יכולה להיות אמונה, הרעיון שלראות חתול שחור על הבוקר יגרום ליום נאחס זאת אמונה, המחשבה שיש אלוהים היא אמונה.

אמונה במשהו הופכת אותו לקיים סובייקטיבית, כלומר לקיים בעיני המאמין גם אם אינו קיים במציאות על פי אמונתו של אחר. כך אם אני מאמין שהירח כחול אז בעולם הסובייקטיבי שלי הירח אכן כחול, כמאמר הפתגם "מחשבה יוצרת מציאות". גם האמונה שהירח הוא כסוף או לבן היא אמונה, גם האמונה שאתה קיים וגם האמונה שהמחשב קיים.

חוזק האמונה נקבע לפי הוודאות שבה האדם מאמין בנכונותה, חוזק האמונה משפיע גם על מידת מוכנותו ללכת בעקבותיה ולפעול למענה- מידת אדיקותו וקנאותו- ומשפיע גם על הכח שהוא שואב ממנה. הדבר יכול להיות דומה לשיגעון, אך ניתן את הדוגמא דווקא כשחוסר השפיות הוא להאמין שאין אלוהים – כשאדם מאמין שיש אלוהים, הוא שפוי – האמונה שלו היא כפי שחושבים שהמציאות היא. אם לאדם יש ספקות באותה אמונה – אז הוא הופך למעורער ומתנהג כאגנוסטי (על אגנוסטה בהמשך, זאת המדרגה השנייה) ואם הוא מאבד את האמונה שלו באל או ליתר דיוק רוכש את האמונה שאין אלוהים אז הוא כבר משוגע על כל הראש ומרגיש לו הגיוני לעשות התנהגויות טבעיות כמו לדבר לעצמו ולהאמין שמישהו, איזה אל עליון, מקשיב. ובכיוון השני, כשאדם אתאיסט הוא שפוי כשהוא חושב שאולי בכל זאת יש אלוהים או שהוא טוען שהוא לא באמת יודע שאין אלוהים הוא אגנוסטי לאמונה או מעורער וכשאדם הופך למאמין, כלומר חושב שיש אלוהים מתוך אמונה שלמה ללא ספקות כמו האדם המעורער הוא משוגע על כל הראש ועשוי לעשות דברים מוזרים כמו להתפלל ולהאמין שאולי גם מישהו שהוא בטוח בקיומו = גם שומע.

גם הדיעה על אותה אמונה ובעיקר על אותו מושא אמונה משפיע, למשל אדם שמאמין שחתולים שחורים מביאים מזל רע, עשוי לא לאהוב כתוצאה מכך חתולים שחורים ואולי בכלל חתולים אם הוא מקצין ומשליך על דברים אחרים שהם לא בדיוק כמו אותה אמונה ספציפית שלראות חתול שחור גורם למזל רע. בדומה לכך גם היחס לאל, אם מדובר דווקא באמונה באל משפיע על מידת האדיקות, מידת האמונה והנכונות ללכת עם צווי אותו אל ואיך. אדם המפחד מהאל יתנהג בצורה שונה מאדם שאוהב את האל ומאמין שכל דבר שהוא אמר לטענתו של אותו אדם חכם, צודק ומטיב עם האדם והעולם.

עלפי הפרגמטיזם, אסכולה פילוסופית שהתפתחה בארה"ב בסוף המאה ה19, האמת נמדדת על פי תכליות מעשיות כלומר היא נקבעת על פי תוצאות מעשיות והתועלת שהיא משרתת. מחשבות, רעיונות והשקפות אינם אלא כלים להשגת מטרות החיים של האדם - ואין להן משמעות מטאפיזית. האמת מותאמת לגילויים המדעיים והיא יחסית לזמן, מקום ומטרת החקירה. זהו מדד נוסף לאמונה של האדם, התועלת שהוא מפיק ממנה.